העורב והיונה

העורב והיונה
הָעוֹרְבִים רָעִים
הֵם מְקַרְקְרִים בְּעֹז
אֲבָל אִם תְּנַסֶּה לְהַבְרִיחַ אוֹתָם הֵם יִזְכְּרוּ אוֹתְךָ עַד יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן
וְיָבוֹאוּ לְהָצִיק לְךָ.
אֲבָל הַיּוֹנִים פְּשׁוּטוֹת וּנְעִימוֹת
עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁעִירִיּוֹת קוֹנוֹת אוֹתָן כְּדֵי לָשִׂים בַּכִּכָּרוֹת
שֶׁיִּהְיֶה לַתַּיָּרִים מָה לְצַלֵּם.
עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהִמְשִׁילוּ אוֹתָן לְאַהֲבָה –
זוּג יוֹנִים הֵם זוּג מְאֹהָב.

הָעוֹרְבִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, שְׁחֹרִים.
הַיּוֹנִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לְבָנוֹת.

נֹחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב וְאֶת הַיּוֹנָה
הָעוֹרֵב חָזַר כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא וְלֹא הָיְתָה בְּשׂוֹרָה בְּפִיו
וְאִלּוּ הַיּוֹנָה חָזְרָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת בְּפִיהָ
וּבִשְּׂרָה עַל סוֹף הַמַּבּוּל.