על בעלי הבתים והמשוררים

מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.
יוֹשְׁבִים לָהֶם בַּעֲלֵי הַבָּתִּים וְצוֹפִים
סוֹקְרִים אֶת הַסְּבִיבָה מִמִּרְפְּסוֹתֵיהֶם
הַדִּירָה רְשׁוּמָה עַל שְׁמָם בָּטַאבּוּ
וְגַם כַּמָּה אֲנָשִׁים.

מִתְרוֹצְצִים לָהֶם הַמְּשׁוֹרְרִים בָּרְחוֹבוֹת
טְרוּפִים בְּדַעְתָּם וְנִרְדָּפִים
אַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לַכּוּךְ שֶׁלָּהֶם וְיִבְכּוּ
וּמִדִּמְעָתָם יָפִיקוּ שִׁיר.

אֶת הַשִּׁיר הַיָּפֶה יִשְׁלְחוּ לִכְתַב עֵת
וִיפַרְסְמוּ אוֹתוֹ בְּחִנָּם
יִקְנוּ בַּעֲלֵי הַבָּתִּים אֶת כְּתַב הָעֵת
וְיֵהָנוּ מֵהַשִּׁיר.

אֲבָל אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר צִיּוֹן עַל אַדְמַת נֵכָר?
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר צִיּוֹן בִּסְדוֹם וּבְמִצְרַיִם?
אִם אֶשְׁכָּחֲךָ יְרוּשָׁלַיִם תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי
אַךְ אַתְּ כְּבָר אֵינְךָ מָה שֶׁהָיִיתָ.