בַּשִּׁלְטוֹן הַבִּיבִּיסְטִי הַכֹּל טוֹב –
אֲנַחְנוּ טוֹבִים, יְלָדֵינוּ טוֹבִים, מַעֲשֵׂינוּ טוֹבִים – הַכֹּל טוֹב
אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים תּוּתִים בְּשַׁמֶּנֶת,
נֶהֱנִים מִשֶּׁפַע,
מָה יֵשׁ לְהִתְלוֹנֵן?
מִי שֶׁמִּתְלוֹנֵן הוּא סְתָם חָמוּץ
וּמִי שֶׁרַע הֵם אוֹיְבֵינוּ.
בַּשִּׁלְטוֹן הַבִּיבִּיסְטִי הַכֹּל טוֹב –
הֶעָבָר טוֹב, הַהוֹוֶה טוֹב, וְהֶעָתִיד – כֻּלּוֹ טוֹב.
'יִהְיֶה טוֹב', הֵם אוֹמְרִים,
בְּעוֹד יִשְׂרָאֵל דּוֹהֶרֶת בִּמְהִירוּת לַתְּהוֹם.
'יִהְיֶה טוֹב', צָרִיךְ לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִיִּים, צָרִיךְ לִהְיוֹת חִיּוּבִיִּים,
רְאֵה אֶת חֲצִי הַכּוֹס הַמְּלֵאָה,
הוֹדֵה עַל מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ,
זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה,
זוֹהִי דֶּרֶךְ הָאֵל –
שֶׁפַע כַּלְכָּלִי – וְהוֹדָיָה,
וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים – בּוֹגֵד נֶאֱלָח,
אוֹ סְתָם מִסְכֵּן.
זוֹהִי, רַבּוֹתַי, הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה הַבִּיבִּיסְטִית,
זוֹהִי הַתְּפִיסָה הַשְּׁגוּיָה וְהַמְּרֻצָּה מֵעַצְמָהּ,
וְזוֹהִי הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה שֶׁתּוֹבִיל אוֹתָנוּ לַאֲבַדּוֹן.

לָמָּה לִפְעֹל בִּכְלָל,
אִם הָעֲשִׁירִים מִסְתַּכְּלִים עָלֵינוּ מִלְּמַעְלָה וְצוֹחֲקִים?
לָמָּה לְהִתְאַמֵּץ? לָמָּה לִכְתֹּב? לָמָּה לַחֲשֹׁב?
הֵם הֲרֵי יוֹשְׁבִים בַּמְּרוֹמִים – וּמֵרַמִים.
שׁוֹתִים לָהֶם מִכּוֹסוֹת הַכֶּסֶף וְאוֹכְלִים בְּצַלָּחוֹת הַזָּהָב
וְעַם הָאָרֶץ לָהֶם לְמִרְמָס
גַּם אֶת מִלּוֹתַי הַיָּפוֹת אֶשְׁמֹר לְפַעַם אַחֶרֶת
וְלֹא אֶתֵּן אוֹתָן לִפְנֵי הַחֲזִירִים.

אֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן
הֶפֶךְ מָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים
הָפַךְ מָה שֶׁהֵם מַאֲשִׁימִים
אֲבָל הֵם, הֵם לֹא יוֹדוּ בָּאֱמֶת
הֵם שׂוֹנְאִים אֶת הָאֱמֶת וְלָכֵן שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ
בְּשִׂנְאַת יוֹקֶדֶת הֵם שׂוֹנְאִים
אֶת הָאֱמֶת וְאוֹתְךָ
אַךְ מָה יַעֲשׂוּ וְסוֹף הָאֱמֶת לְהִתְגַּלּוֹת?
מָה יַעֲשׂוּ? יַגְבִּירוּ אֶת הַכּוֹחַ!
יַגְבִּירוּ אֶת הַשֶּׁקֶר וְאֶת הַבִּלְבּוּל.
יְלַבּוּ שִׂנְאָה, יַצִּיתוּ אֵשׁ.
רַק לֹא, רַק לֹא לְהוֹדוֹת בָּאֱמֶת
רַק לֹא לְהַגִּיד טָעִינוּ
רַק לֹא לְהַגִּיד פָּשַׁעְנוּ
וּלְתַקֵּן אֶת הַמְּעֻוָּת.
הוֹ לֹא, אַתְּ זֹאת לֹא יַעֲשׂוּ
וְלָכֵן רַק יַגְבִּירוּ רָעָתָם.
וּמָה עִם הַשָּׁלוֹם?
דּוֹבֵר הָאֱמֶת הוּא גַּם אִישׁ שָׁלוֹם
הוּא אוֹמֵר לָכֶם בּוֹאוּ נֵשֵׁב
בּוֹאוּ נֵשֵׁב וּנְלַבֵּן אֶת הַדְּבָרִים
אֲבָל הֵם לֹא רוֹצִים, הֵם מְמָאֲנִים
כִּי כֹּה שׂוֹנְאִים הֵם אֶת הָאֱמֶת
עַד שֶׁאֵין הֵם רוֹצִים לִרְאוֹת וְלוּ שֶׁמֶץ מִמֶּנָּה
כָּל כָּךְ טְבוּעִים הֵם בַּשֶּׁקֶר
עַד שֶׁרְבָב אֱמֶת לֹא יִמָּצֵא בָּהֶם כְּלָל.
יְסָרְבוּ הֵם אִם כָּךְ לְדוֹרֵשׁ הַשָּׁלוֹם,
דּוֹבֵר הָאֱמֶת,
שֶׁמּוּכָן לְהַגִּיעַ אִתָּם לִפְשָׁרָה
וְיַגְבִּירוּ רָעָתָם
עַד חֻרְבָּנָם.

את כבשת הרש – לקחו
על המלאכה – פיקחו
את המזימה – רקחו
ואת הדל הם שכחו

והמשיכו בשלהם
להוסיף עוד לנכסיהם
להוסיף עוד לתרמיתם
ולהרוג כל נקי ותם.

שכה יעשה להם אלוהים.