יְהוּדִים, הַפְסִיקוּ לְדַבֵּר אֶל הַקִּיר
לִשְׁפֹּךְ לְבַבְכֶם בְּאֵין שׁוֹמֵעַ
יְהוּדִים, פְּנוּ אֶל אֱלֹהִים שֶׁמַּכִּיר
פְּנוּ אֶל אֱלֹהִים שֶׁאֶתְכֶם יוֹדֵעַ.

פְּנוּ אֶל אֱלֹהִים שֶׁבַּלֵּב פְּנִימָה
אֶל אֱלֹהִים הַבּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב
שָׁם הוּא מִשְׁכָּנוֹ מִיָּמִים יָמִימָה
שָׁם הוּא נָח וּמְיַסֵּר וּמַכְאִיב וְאוֹהֵב.

לִפְעָמִים כְּאֵב הַלֵּב כֹּה גָּדוֹל
עַד שֶׁהַלֵּב נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ
וְאָז אֵין יוֹתֵר
לֹא כְּאֵב
וְלֹא לֵב.

הֵיכָן הִיא נַפְשֵׁךְ שֶׁזָּנַחְתְּ לַשָּׁוְא?
מְחַכָּה הִיא לָךְ פֹּה בּוֹדְדָה וְנִפְחֶדֶת
לְאָן תִּפְנִי? מָה תַּעֲשִׂי עַכְשָׁו?
הֲתַשְׁאִירִי אוֹתָהּ בּוֹכִיָּה וְרוֹעֶדֶת?

פְּנִי אַל נָפְשֵׁךְ, חַבְּקִיהָ בְּחֹם
כִּי שֶׁלָּךְ הִיא הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת
צְאִי לָךְ בַּבֹּקֶר לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם
אַךְ אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת נַפְשֵׁךְ מֵאָחוֹר.

בַּהַתְחָלָה הִתְוַכְּחוּ אִתְּךָ עַל הָאֱמֶת
אָמַרְתָּ זֶה כָּךְ
הֵם אָמְרוּ – לֹא, זֶה כָּךְ.
הֵם אָמְרוּ – לֹא, זֶה כָּךְ, וְהִמְשִׁיכוּ בְּחַיֵּיהֶם,
הַמְשִׁיכוּ לִשְׁעֹט כְּסוּסִים בָּרְחוֹב.
אֲבָל הָיְתָה לָהֶם גַּם דָּת –
פַּעַם בְּשָׁבוּעַ שַׁבָּת
לַבֵּן וְגַם לַבַּת
יוֹשְׁבִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הַמְּכֻבָּד
וּמְדַסְקְסִים.
לְמוֹתָר לְצַיֵּן שֶׁאַתָּה תָּמִיד יָצָאתָ וְיָדְךָ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
כִּי אַתָּה אָמַרְתָּ – זֶה כָּךְ
וְהֵם אָמְרוּ – לֹא, זֶה כָּךְ.
וְכָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן צְעָדַיִךְ הָלְכוּ וְצֻמְצְמוּ
וְהָאֶפְשָׁרוּיוֹת שֶׁלְּךָ הָלְכוּ וְהִצְטַמְצְמוּ.
כִּי הֵם אָמְרוּ – לֹא, זֶה כָּךְ
וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים לֹא יִהְיוּ לוֹ הֲטָבוֹת.
אֲבָל אַתָּה אָמַרְתָּ – לֹא נוֹרָא,
אֲנִי לְפָחוֹת מַחֲזִיק בֶּאֱמֶת שֶׁלִּי
אֹכַל פַּת בְּמֶלַח וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה,
אֶשְׁמַע קְצָת הַרְצָאוֹת,
וְאֶחְיֶה אֶת חַיַּי כָּךְ,
עַד שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִשְׁתַּנֶּה אוּלַי,
אוֹ לֹא.
אֲבָל לְבַסּוֹף נִמְאַס לָהֶם,
וְהֵם אָמְרוּ – לֹא, זֶה כָּךְ וְזֶהוּ,
חָטְפוּ מִמְּךָ אֶת הָאֱמֶת,
וְגַם אֶת עֶצֶם חַיֶּיךָ.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר בָּאוּ וְאָמְרוּ –
זֶה כָּךְ.
כֹּה יַעֲשֶׂה לָהֶם אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף.

מָה חִפֵּשׂ לוֹט הַצַּדִּיק בִּסְדוֹם?
לָמָּה הוּא לֹא יָצָא מִשָּׁם?
וְכֵיצַד בִּכְלָל יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת צַדִּיק בְּעִיר כָּזֹאת?
וְהָאָמְנָם הָיָה צַדִּיק?
אַנְשֵׁי סְדוֹם כָּל עִנְיָנָם הָיָה לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי סְדוֹם,
לָתֵת לָאֲנָשִׁים לִישֹׁן בְּמִטַּת סְדוֹם,
לָדוּן אֲנָשִׁים בְּחֻקֵּי סְדוֹם,
וְלִשְׁמֹר עַל רְכוּשָׁם בְּמִדַּת סְדוֹם.
מָה יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת לוֹט?
הוּא הִסְתַּגֵּר בְּבֵיתוֹ,
עֵת אַנְשֵׁי הָעִיר נָסֹבּוּ עַל הַבַּיִת,
הֵגֵן עַל אוֹרְחוֹ,
אֲבָל אֶת בְּנוֹתָיו הִפְקִיר
(הֲלָזֶה יִקָּרֵא צַדִּיק?),
וּלְבַסּוֹף, אָכֵן, בָּרַח מִשָּׁם,
נַס עַל נַפְשׁוֹ עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹתָיו
וְהָלַךְ לְהִשְׂתַּכֵּר בָּהָר.
אֶלָּא שֶׁחֲטָאֵי הַמּוּסָר רָדְפוּ אַחֲרָיו גַּם לְשָׁם,
וּבְיֶתֶר שְׂאֵת.
לוֹט, מֶה הָיָה רַע לְךָ לָשֶׁבֶת עִם אַבְרָהָם?
לָמָּה פָּרָשַׁת מִמֶּנּוּ?
הַאִם לֹא לָמַדְתָּ אֶת הַפָּסוּק –
הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד?

וּמְשׁוֹרְרֵי הַוִּדּוּיִים מַמְשִׁיכִים.
אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן:

אֲנִי כָּל יוֹם מְחַכֶּה לָךְ לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאַף פַּעַם לֹא תַּגִּיעִי

כַּנִּרְאֶה שֶׁזֶּה הָעֹנֶשׁ / הַכַּפָּרָה שֶׁלִּי בָּעוֹלָם הַמָּאוּס הַזֶּה

אֲנִי רַק רוֹצֶה לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ אוֹתָךְ. רַק זֶה בֶּאֱמֶת

אֲנִי בֶּאֱמֶת הוֹלֵךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַחַיִּים הַקְּצָרִים הָאֵלֶּה בִּלְעָדַיִךְ? כַּמָּה קָשֶׁה לִי עִם זֶה

נוּ תָּבוֹאִי תַּעֲשִׂי נֵס פֶּלֶא שֶׁלִּי

וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר:

אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָךְ
כִּי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָךְ
כִּי אֲנִי כּוֹאֵב אוֹתָךְ

אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָךְ
כִּי אֵין לִי בְּרֵרָה
אֲנִי כּוֹאֵב אוֹתָךְ
לֹא מִבְּחִירָה

אֲנִי כּוֹאֵב אוֹתָךְ
כִּי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
אֵין לִי בְּרֵרָה
אֶלָּא לִשְׂנֹא אוֹתָךְ

נִפְקְחָה אָזְנִי לָאוֹהֲבִים.

לִבִּי הִכְאִיבַנִי מִדַּי
אָז עֲקַרְתִּיו
עַכְשָׁו כְּבָר אֵינִי רוֹצֶה.
חִכִּינוּ יוֹתֵר מִדַּי
סָבַלְנוּ יוֹתֵר מִדַּי
גַּם אִם תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה
לֹא נִתָּן לָהּ לְהִכָּנֵס.

בְּיִשְׂרָאֵל
לַהֲבוֹת הָרֶשַׁע בּוֹעֲרוֹת
בִּמְלוֹא עָצְמָתָן.
וּבְלִבִּי
רִשְׁפֵּי אֵשׁ הָאַהֲבָה
שַׁלְהֶבֶתְיָה.

בֵּינְתַיִם הָרֶשַׁע מְנַצֵּחַ.
וְעַזָּה כַּמָּוֶת.

כְּלוֹמַר, אַחֲרֵי שֶׁגְּזַלְתֶּם אֶת פַּרְנָסָתֵנוּ, אֶת עֲתִידֵנוּ, אֶת כְּבוֹדֵנוּ, אֶת זְמַנֵּנוּ, עַכְשָׁו אַתֶּם רוֹצִים לִגְזֹל גַּם אֶת נַפְשֵׁנוּ? הֵבַנְתִּי אֶתְכֶם נָכוֹן, בְּנֵי צִיּוֹן?

מִתַּחַת כָּל מִלָּה שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִים
מְבַעְבֵּעַ דָּם פָלַסְטִינִי
מִתַּחַת כָּל מִלָּה שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִים
רְמוּסוֹת שָׁנִים שֶׁל דִּכּוּי.

צְאוּ, צְאוּ לַעֲבוֹדַתְכֶם עֵדֵי עֲרָב,
צְאוּ לְבִצְעֲכֶם הָרָגִיל
אֲבָל גַּם צְאוּ, צְאוּ מֵאַדְמוֹתֵינוּ, מִוְּרִידֵנוּ
וּמֵהִתְמַכְּרוּתְכֶם לְהָרַע וּלְהַשְׁפִּיל.