נאום יוסף

הוֹ הוֹ אַתֶּם, הַיְּהוּדִים, אַחַי הַיְּהוּדִים,
מְכַרְתֶּם אוֹתִי לַיִשְׁמַעֲלִים, מְנֻוָּלִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם
מְכַרְתֶּם לִי אֶלֶף וְאֶחָד שְׁקָרִים וּכְזָבִים, רַמָּאִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם
אַךְ אֵיךְ יְכָלְתָּם אַחֶרֶת? כָּל תַּרְבּוּתְכֶם הִיא שֶׁקֶר, כָּל דַּתְכֶם הִיא שֶׁקֶר, כָּל מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם הֵם שֶׁקֶר,
טְבַחְתֶּם אֶת הַשֶּׂה, טְבַחְתֶּם וְלֹא חֲמַלְתֶּם,
עַל אֲחִיכֶם-בְּשַׂרְכֶם לֹא חֲמַלְתֶּם,
אַתֶּם הָאַכְזָרִיִּים, אַתֶּם הַנֶּהֶנְתָנִים, אַתֶּם הָרְשָׁעִים-מְרֻשָּׁעִים וּטְהוֹרִים בְּעֵינַי עַצְמָם.
הִשְׁלַכְתֶּם אֶת כָּל מִגְרְעוֹתֵיכֶם עָלַי,
הִכִּיתֶם חֲזֹר וְהַכֵּה, וְלֹא הָיָה גְּבוּל לְצִמְאוֹן הַדָּם שֶׁלָּכֶם – וְלִרְדִיפַת הַבֶּצַע.
הוֹ הוֹ, אַתֶּם, הַמְּנֻוָּלִים,
הִפַּלְתֶּם אוֹתִי אֶל הַבּוֹר וִידִיתֶם אֶבֶן,
אֶת נִשְׁמָתִי הוֹצֵאתֶם בְּתַעֲלוּלֵיכֶם וּבִזְדוֹנְכֶם,
וְהַכֹּל רַק כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לָשֶׁבֶת וְלֶאֱכֹל לֶחֶם, וּשְׁאָר מַטְעַמִּים,
וְהַכֹּל רַק מִקִּנְאַתְכֶם הָרַבָּה, וְשִׂנְאַתְכֶם הָרַבָּה יוֹתֵר.
הוֹ הוֹ אַתֶּם, אֵיךְ אֶסְלַח לָכֶם?
רוֹצְחִים וְאַנָּסִים, רְשָׁעִים וְצַדְקָנִים, נֶהֶנְתָנִים וּמְתֹעָבִים,
אֵיךְ?
כֹּה אָמַר יוֹסֵף.