עוד יום בו הרוחות סוערות

עוֹד יוֹם בּוֹ הָרוּחוֹת סוֹעֲרוֹת
וַאֲנִי יוֹשֵׁב וְסוֹפֵר שְׂעָרוֹת
רַבִּים הִרְהוּרִים וְרַבּוֹת הַשְׁעָרוֹת
וְדָבָר וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ.

עוֹד יוֹם בּוֹ הָרוּחוֹת סוֹעֲרוֹת
בּוֹ פּוֹנֶה אִישׁ אִישׁ לְעִנְיָנָיו
וַאֲנִי נִשְׁאָר פֹּה בְּלִי מָה לַעֲשׂוֹת
יָשָׁר, מִסְתּוֹרִי וְעָנָו.

עוֹד יוֹם בּוֹ אֲרוּחוֹת מֻגָּשׁוֹת
וְכֵן גַּם אֲרוּחוֹתַי
וְלַמְרוֹת הַפְצָרוֹת וּבַקָּשׁוֹת
לֹא אֲשַׁנֶּה אָרְחוֹתַי.

עוֹד יוֹם בּוֹ סוֹעֲרוֹת הָרוּחוֹת
וַאֲנִי מְחַכָּה לְאוֹרְחוֹתַי
נוּ, דַּי כְּבָר, כַּמָּה אֶפְשָׁר לְחַכּוֹת?
אֵלֵךְ מִפֹּה וְדַי.