אסוני הלם והלם
חישבתי את הפרטים כולם
ניסיתי לשכוח את כל העניין
אך אי הבנה לפעמים כך נוצרת.

על העיר הגוססת בחוץ
צונח אור שמש מוחלט
ולעיר אין ראשית ואין סוף
וכל המבואות חסומים.

אי שם סגרו עליו מכל העברים
והרחובות מלאו לפתע נמרים
וכשהקרב באבנים סוף סוף שכך
הנמרים הגוססים פרצו בצחוק
והמצור הוסר פתאום מעברים
וייתכן שיש שמיים אחרים.

(בעקבות צפייה בסרטונים)

אִם הַכֹּל בָּא מִכְּלוּם
מֵהֵיכָן הִגִּיעַ הַמֵּידָע?
כֵּיצַד הִתְחִילוּ הַחַיִּים?
מִבְּחִינַת הַמַּדָּע זוֹ חִידָה.
בִּשְׁבִיל מָה אָנוּ חַיִּים?
הַאִם רַק כְּדֵי לִפְעֹל וְלָמוּת?
וְכָל הַפְּרַקְטִיקוֹת הַדָּתִיּוֹת –
הַאִם הֵן מְבִיאוֹת לִשְׁלֵמוּת?
מַהוּ הַקְּרִיטֶרְיוֹן לַטּוֹב?
הוּא לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת בָּנוּ
כִּי בְּלִי אֱלֹהִים הַכֹּל מֻתָּר
אָמַר דּוֹסְטוֹיֶבְסְקִי לָנוּ.
וּמִלְּבַד זֹאת, מָה מְקוֹר הַהִגָּיוֹן?
וְהַהֲבָנָה 'מָה זֹאת אוֹמֶרֶת'?
לָכֵן, מַדָּע לְלֹא אֱמוּנָה הוּא צוֹלֵעַ
וֶאֱמוּנָה לְלֹא מַדָּע הִיא עִוֶּרֶת.
וּמָה תֹּאמַר עַל הָאֵבוֹלוּצְיָה?
מֵידָע חָדָשׁ הִיא לֹא יָצְרָה
מִישֶׁהוּ הָגָה וְתִכְנֵן
מִישֶׁהוּ נָטַע וּבָרָא.
אַךְ מִי בָּרָא אֶת אֱלֹהִים?
אֵין לְבַקֵּשׁ הֶסְבֵּר לְהֶסְבֵּר
וְלָמָּה אִם כָּךְ יֵשׁ רֹעַ בָּעוֹלָם?
כְּדֵי שֶׁתִּבְחַר בָּזֶה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר.
אֲבָל אֵיךְ אַתָּה מַחֲלִיט וּבוֹחֵר
אִם אֱלֹהִים אֶת הַכֹּל יוֹדֵעַ?
דַּמְיֵן אָדָם מִתְקָרֵב וְלוֹ צֵל
צָפִיתָ שֶׁיָּבוֹא, אַךְ הַאִם אַתָּה זֹאת קוֹבֵעַ?
טוֹב, חֲבִיבִי, אַתָּה מִתְחַמֵּק
מְדֻבָּר בְּ'אֱלֹהֵי הַפְּעָרִים'
נָכוֹן, נָכוֹן, אֱלֹהִים מִסְתַּתֵּר
בְּחוֹרֵי-מֵידָע וּבְחֹרִים שְׁחֹרִים.

אֲנִי, בֶּן יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה,
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל אוֹטוֹבּוּסִים,
לֹא מֵבִין עַל מָה אַתֶּם מְדַבְּרִים
בְּבִנְיְנֵי הַיֻּקְרָה שֶׁלָּכֶם
אוֹ בְּקִרְיַת הַמֶּמְשָׁלָה
(קָרוֹב לְסִינֵמָה סִיטִי!).

אֲנִי, בֶּן יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה,
בֶּן יִשְׂרָאֵל הַשְּׁלִישִׁית,
לֹא מֵבִין אֶת הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּכֶם
בֵּין יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה,
מִבְּחִינָתִי כֻּלָּנוּ אַחִים.

אֲנִי, בֶּן יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה,
בֶּן בַּיִת בְּמֶרְכַּז הָעִיר
וּבְשׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה,
רָגִיל לִרְאוֹת בָּעִיר אֲנָשִׁים מִסּוּגִים שׁוֹנִים,
יְהוּדִים וְעַרְבִים, חִלּוֹנִיִּים וְדָתִיִּים,
וְכֻלָּנוּ עוֹמְדִים כְּכָל אָדָם בַּתּוֹר לַדֹּאַר.

כָּל שְׁאֵלָה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל, אוֹמְרִים לִי שְׁאֵלוֹת בַּסּוֹף
אַךְ אֲנִי לִמְצֹא תְּשׁוּבָה לֹא אֶחֱדַל לִכְסוֹף
אֲחַכֶּה שֶׁכָּל אֶחָד אֶת מַחֲשָׁבוֹת-הוֹנוֹ יֶאֱסֹף
אַךְ בְּסוֹף אֲנַקֵּב סָלוֹ וְאֶת אִוַּלְתּוֹ אֶחְשֹׂף.

אָמְנָם אוֹמְרִים לִי – זֶה לֹא טוֹב
אַךְ כָּךְ נוֹהֵג הַפִילוֹסוֹף.

הפרזתם
יצאתם מעריכם הפרוזות
(כמו פריז, שיושביה הפריזים)
עברתם את כל הגבולות
יצאתם מדעתכם.

הפרזתם
פרצתם את מחסומי המוסר
והתבונה
פרקתם את מעטה ההגינות
פרמתם את המרקם החברתי.

והנורא מכל –
הפרזתם,
הפכתם את השירה לפרוזה.

הם כבר מחוסנים
הם מחוסנים מפני מחשבה חופשית
הם מחוסנים מפני שאלות קשות שאין להן תשובה מוכנה מראש
הם מחוסנים מפני הפרעות ברשת
כן, הם מחוסנים מפני ה'שטויות' שלך, ולכן הם לא טורחים לענות
הם מחוסנים מפני אהבה ומפני רגש
הם מחוסנים מפני חסד
והם מחוסנים מפני האמת.

(שיר ניסיוני לעת מצוא)

כידוע,
אלוהים שאל את אליהו – מה נשמע?
ואליהו ענה לו –
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.

ושוב אלוהים שאל אותו – כן, אבל מה נשמע?
ושוב אליהו אמר לו כדברים האלה.

וכך גם מרגיש אני, נותרתי כמעט לבדי, והשונאים מסביב רבים.

אבל מה ענה אלוהים לאליהו? –
וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ. 

כלומר, הוא אומר לו – אתה טועה, אינך לבד, יש עוד שבעת אלפים נאמנים כמוך, הם אמנם מעטים, אבל קיימים.

וכך מרגיש גם אני כשאני נכנס וקורא בטוויטר ציוצים של קבוצת 'מתנגדי החיסונים', אשר לא כרעו למזרק ולא נשקו לו.

הַיּוֹם יוֹם חָרְפִּי מְאוֹד
וַאֲנִי מֵכִין כּוֹס תֶּה חַם.
בְּאֶמְצָעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת מְדַבְּרִים עַל כָּל מִינֵי שַׁעֲרוּרִיּוֹת
וַאֲנִי מְעַרְבֵּב אֶת הַתֶּה
וְהִנֵּה – סְעָרָה בְּכוֹס תֶּה!
בַּטֵּלֵוִיזְיָה מְשַׁדְּרִים כָּל מִינֵי דְּבָרִים
אֲבָל הֵם אֵינָם כּוֹס הַתֶּה שֶׁלִּי.
חָכָם סִינִי אָמַר פַּעַם,
שֶׁכְּדֵי לְהִתְמַלֵּא עָלַיִךְ קֹדֶם לְהִתְרוֹקֵן,
וּכְמָשָׁל שָׁפַךְ אֶת כּוֹס הַתֶּה שֶׁלּוֹ,
לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא אוֹתָהּ מֵעֵבֶר לִגְדוֹתֶיהָ,
אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁפֹּךְ אֶת כּוֹס הַתֶּה שֶׁלִּי.
אָרִיק אַיְנְשְׁטֶיְין כָּתַב וְשַׂר עַל כָּךְ
שֶׁהוּא אוֹהֵב לִהְיוֹת בַּבַּיִת עִם הַתֶּה וְהַלִּימוֹן וְהַסְּפָרִים הַיְּשָׁנִים
וְכָךְ גַּם אֲנִי.
פַּסְקָל אָמַר שֶׁכָּל הָאֻמְלָלוּת שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם מְקוֹרָהּ אֶחָד –
וְהוּא בְּחֹסֶר הַיְּכֹלֶת לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט לְבַד בַּחֶדֶר
וְלִשְׁתּוֹת תֶּה.

(ותודה לנחום על הדימוי).

תַּקְּנוּ אוֹתִי אִם אֲנִי טוֹעֶה, אֲנִי אוֹמֵר
לֹא בְּזַעַם, לֹא בְּכֹחַ
בִּתְבוּנָה וּבִרְגִישׁוּת.

אֲבָל אַף אֶחָד לֹא מְתַקֵּן
כִּי מִמָּסַךְ הַטֵּלֵוִיזְיָה הַמּוּצָרִים צוֹעֲקִים –
תִּקְנוּ אוֹתִי! תִּקְנוּ אוֹתִי!

יֵשׁ כָּאן מְכוֹנָה מְשֻׁמֶּנֶת הֵיטֵב
שֶׁכָּל בְּרָגֶיהָ מֻבְרָגִים
אִם תֵּצֵא הַחוּצָה תֵּרָטֵב
וְתַעֲשֶׂה אוֹתָנוּ מֻדְאָגִים.

הִשָּׁאֵר, אֵפוֹא, בֵּין גַּלְגַּלֵּי הַמְּכוֹנָה
שֶׁדּוֹאֶגֶת לְכָל מַחְסוֹרְךָ
הִיא תָּמִיד צוֹדֶקֶת וּנְכוֹנָה
אַל נָא תָּשׁוּב לְסוּרְךָ.

זוֹ מֵרַכֶּבֶת יְחֶזְקֵאל
אוֹ הַחַיָּה שֶׁעוֹלָה מֵהַשְּׁאוֹל
אֶת כָּל מָה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת תְּקַבֵּל
בְּלִי לְפַקְפֵּק וּבְלִי לִשְׁאֹל.

כִּי מַהוּ קִיּוּמְךָ בִּלְעָדֶיהָ
וְאֵיךְ תִּתְקַיֵּם בַּחוּץ?
מַהִי הָאֱמֶת – אֱלֹהִים יוֹדֵעַ
הִצָּמֵד לְמָּה שֶׁנָּחוּץ.