ככה לא חינכו אותנו

כָּכָה לֹא חִנְּכוּ אוֹתָנוּ
לְהִתְבַּצֵּר בְּעֶמְדוֹתֵינוּ וְלִשְׂנֹא
כָּכָה לֹא חִנְּכוּ אוֹתָנוּ
לְהַחֲשִׁיב אֶת עַצְמֵנוּ וּלִקְנֹא.

כָּכָה לֹא חִנְּכוּ אוֹתָנוּ
לַחֲשֹׁב כָּל הַיּוֹם מָה לִקְנוֹת
כָּכָה לֹא חִנְּכוּ אוֹתָנוּ
לְהִתְנַפֵּל כְּגוּשׁ אֶחָד וּלְגַנּוֹת.

אוֹתָנוּ חִנְּכוּ עִם הַסֶּרֶט הַגַּל
שֶׁמְּלַמֵּד לֹא לְהִסָּחֵף עִם הֶהָמוֹן
אוֹתָנוּ חִנְּכוּ בִּתְהִלִּים אֵיזֶה קַפִּיטָל
שֶׁמְּלַמֵּד לֹא לְהַחֲשִׁיב אֶת הַמָּמוֹן.

אוֹתָנוּ חִנְּכוּ עִם כֹּה עָשׂוּ חֲכָמֵינוּ
שֶׁמְּלַמְּדִים צְנִיעוּת וַעֲנָוָה
אוֹתָנוּ חִנְּכוּ עַל תַּלְמִידֵי הִלֵּל רַבֵּנוּ
שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה וְהֵבִיאוּ מַגֵּפָה.

כאוס

(מדרש תמונה בשיר)
אֵיזֶה בָּלָגָן, אֵיזֶה כָּאוֹס
תֹּהוּ וָבֹהוּ, בַּרְדָּק
כָּל אֶחָד מְמַהֵר וְכָעוּס
וּמְדַדֶּה אַחֲרָיו הַדַּרְדַּק.

אֵיזוֹ אַנְדְּרָלָמוּסְיָה, מְהוּמָה
עִרְבּוּבְיָה, רֵיקָנוּת וּשְׁמָמָה
וְרֻבָּהּ עַל לֹא מְאוּמָה
מִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ וְעַל מָה.

אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל
צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים
עֲצָתָהּ – עֲצַת אֲחִיתֹפֶל
תָּפְתָּהּ לוֹ שִׁבְעָה מְדוֹרִים.

אֲבָל בַּבְּדִיקוֹת – אֵיזֶה סֵדֶר!
הַכֹּל מְאֻרְגָּן בְּשִׁיטָה
אֶל דּוֹבְרוֹ נִכְנַס הָעֵדֶר
וְלֹא שָׂם לֵב שֶׁהָרוֹעֶה בּוֹ שִׁיטָה.

תור לבדיקות, היום.

דא עקה

הַבֹּקֶר מֵאִיר, הַצִּפּוֹרִים מְצַיְּצוֹת
דָּא עָקָא – אֵיזוֹ מוּעָקָה
יָרַד גֶּשֶׁם וְהַמִּדְרָכוֹת נוֹצְצוֹת
אֲבָל בַּנֶּפֶשׁ – בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה.

שׁוֹטֵף פָּנִים, שׁוֹתֶה קָפֶה
שֶׁכְּמוֹ עוֹלָמֵנוּ – טַעְמוֹ מַר
כֵּן, בֹּקֶר זֶה יָפֶה
אֲבָל הַלֵּב – עָצוּב, נִכְמַר.

האדם הוא חי מדבר

הָאָדָם הוּא חַי מְדַבֵּר
אֲבָל מָה בְּעֶצֶם הוּא אוֹמֵר?
אִם כֻּלּוֹ קְלָלוֹת וְגִדּוּפִים
אוּלַי מוּטָב שֶׁיִּבְלֹם אֶת פִּיו.

הָאָדָם הוּא חַי מְדַבֵּר
וְגַם דִּבְרֵי טַעַם הוּא אוֹמֵר
הוּא מַשְׂכִּיל וְיֵשׁ בּוֹ תְּבוּנָה
כָּךְ אֶת עַצְמוֹ הוּא בָּנָה.

הָאָדָם הוּא חַי מְדַבֵּר
אֲבָל יֵשׁ בּוֹ צְדָדִים רַבִּים יוֹתֵר
יֵשׁ בּוֹ רֶגֶשׁ וְיֵשׁ בּוֹ תְּשׁוּקָה
הוּא לִפְעָמִים שָׂמֵחַ וְלִפְעָמִים מְדֻכָּא.

הָאָדָם הוּא חַי מְדַבֵּר
אַךְ לֹא תָּמִיד הוּא מוֹצֵא אֶת הַמִּלִּים
וַעֲדַיִן עָלָיו אֵין לְוַתֵּר
הוּא עֲדַיִן בְּצַלְמוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.

מי שקופח

מִי שֶׁקֻּפַּח – שֶׁיֵּלֵךְ לקופ"ח
כְּלָלִית אוֹ מַכַּבִּי
זֶה לֹא מְשַׁנֶּה כָּל-כָּךְ.

יֵשׁ מִי שֶׁסּוּדָר
וּלְבוּשׁ בְּסוּדָר
וְיֵשׁ מִי שֶׁהֻדַּר
וְגַם הוּא הֵן סוּדָר.

מִי שֶׁנָּפַל בַּפַּח
וְהוּא בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, מְדֻכְדָּךְ
שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר כָּל-כָּךְ
וִיצַפֶּה לַמַּהְפָּךְ.

מִי שֶׁנָּפַל בֵּין הַכִּסְּאוֹת
וְאֵין לוֹ מַעֲמָד
שֶׁיַּחֲזִיק מַעֲמָד
וְיִצְפֶּה לַבָּאוֹת.