הַפּוֹסְט-מוֹדֶרְנָה הִיא פָטָה-מוֹרְגָּנָה,
חֲזוֹן תַּעֲתוּעִים, מִירָאז'
אַתָּה מְדַמֶּה לִמְצֹא בְּאֵר שֶׁל מַיִם
אֲבָל כָּל שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הוּא קוֹלָאז'

הֵיכָן, אֵפוֹא, תַּשְׁקֶה גְּמַלֶּיךָ
בַּמִּדְבָּר הַצַּח, הַמַּמָּשִׁי
וּכְבָר בְּלוּיִים הֵם סַנְדָּלֶיךָ
מִצְּעִידַת אַדְמַת טְרָשִׁים

הִנֵּה נְוֵה מִדְבָּר וְדֶקֶל!
לֹא, זֶה רַק עַמּוּד חַשְׁמַל
אֵין פֹּה פְּרָת וְאֵין חִדֶּקֶל
רַק חַיֵּי רִיק וְעָמָל

לְךָ לְךָ, אִם כֵּן, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ
וְקַח אִתְּךָ גַּם אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתְּךָ אַחֲרֶיךָ
זוֹ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ
אֶרֶץ מַעַיְנוֹת מַיִם, שֶׁמְּקוֹרָם לֹא יִיבָשׁ.

השראה – העבר, מאת מאיר ויזלטיר, דחק יג.

שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק
מִמּוֹסְדוֹת בְּרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ
כַּדּוּר אֶת שִׂכְלוֹ יִמְחַק
תָּוִית תָּטִיל בּוֹ רֶפֶשׁ.

שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק
מִמּוֹסָדוֹת אֵלּוּ שֶׁל רִפּוּי
הֵן לִדְבָרֶיךָ הָרוֹפֵא יִצְחָק
וְיֹאמַר – זֶה לֹא שָׁפוּי!

שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק
וְלֹא יִתְקָרֵב לָרָשׁוּת
שֶׁלֹּא עוֹמְדִים בִּשְׁעַת הַדְּחָק
וְנוֹהֲגִים בְּרִשְׁעוּת.

שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק
מֵאֵלּוּ הַמְּנַסִּים לַעֲזֹר
וּבְעֵינֵיהֶם זֶה רַק מִשְׂחָק
וְלֹא יֵדְעוּ לָתֵת מָזוֹר.

הַנַּצְרוּת הִיא הַחֶסֶד
מִצַּוְתָּהּ – אַהֲבָה
הִיא רַכָּה וּמְפֻיֶּסֶת
כְּאִמָּא טוֹבָה.

הָאִסְלָאם הוּא הַדִּין
דִּין מֻחַמַּד בַּחֶרֶב
כְּאוֹתָם מוּגָ'אהִדִּין
כְּאַב עָיֵף לְעֵת עֶרֶב.

וְהַיַּהֲדוּת מְשַׁלֶּבֶת
גַּם חֶסֶד, גַּם דִּין
תְּהֵא שְׂמֹאל מְקָרֶבֶת
וּמַרְחִיק הַיָּמִין.

*

אַךְ בְּתוֹלְדוֹת הָעוֹלָם
הַנַּצְרוּת לֹא רִחֲמָה
קָשֶׁה הָיָה דִּינָם
וְנוֹרָא זַעְמָהּ.

אַךְ בְּמִנְהֲגֵי הָעַמִּים
הַמֻּסְלְמִי גַּם רַחְמָן
בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים
כָּל אוֹרֵחַ מֻזְמָן.

וְהַיַּהֲדוּת בְּשִׁלּוּבָהּ
לֹא הִשְׁמִידָה וְרָצְחָה
הֲרֵי יֵשׁ לָהּ אֵם וְאָב
וּבְיַחַד – מִשְׁפָּחָה.

*

וְיֵשׁ מוֹסִיפִים –
עַד חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ
וְגָבְרָה מִדַּת הַדִּין
וְהָרַגְנוּ, וְשָׂנֵאנוּ
עַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין.

*

והשווה, כוזרי –
אָמַר הַכּוּזָרִי: כך אמנם היה הדבר אילו הייתה ענוַתכם דבר אשר בחרתם בו, אבל היא אינה כי אם דבר שבהכרח, וכאשר תשיג ידכם תהרגו אף אתם בשונאיכם!
אָמַר הֶחָבֵר: מָצָאתָ מְקום כּאֵבִי מלך הכוזרים!

(סתם שיר)

פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי דָּבָר מַר
שֶׁאֵין לַאֲנָשִׁים מָה לוֹמַר
כֻּלָּם אוֹמְרִים אוֹתוֹ דָּבָר
וּמָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים שָׁמַעְנוּ כְּבָר.

פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי דָּבָר מַר
שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים הֵם אוֹתוֹ דָּבָר
כָּל אֶחָד חוֹלֵם לִהְיוֹת זַמָּר
אַף אֶחָד לֹא חוֹלֵם לִהְיוֹת דַּוָּר.

פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי דָּבָר מַר
שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּעֶצֶם אוֹתוֹ מוּצָר
שָׁטִים לָהֶם כָּאן בְּמַסָּעָם הַקָּצָר
מַסָּע שֶׁמַּהֵר מְאוֹד נִגְמַר.

פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי דָּבָר מַר
שֶׁגַּם דָּבָר זֶה הֵבַנְתִּי מִשֶּׁכְּבָר
וְגַם לִי בְּעֶצֶם כְּבָר אֵין מָה לוֹמַר
כָּל מָה שֶׁהָיָה כְּבָר נִכְתַּב בֶּעָבָר.

התרבות המודרנית
(לא יודע מאיפה זה בא לי, באמת, תסלחו לי…)

הַתַּרְבּוּת הַמּוֹדֶרְנִית הִיא תַּרְבּוּת מַרְדָנִית
תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים
הִיא מְנֹהֶלֶת בְּלִי סֵדֶר וּבְלִי תָּכְנִית
וְעוֹשֶׂה רַק אֶת מָה שֶׁנָּעִים.

הִיא רָעָה וְסוֹרֶרֶת, וְלִפְעָמִים אַף זְדוֹנִית
זֹאתִי, אֵין לָהּ אֱלֹהִים.
הִיא שְׁפָלָה וְנוֹאֶלֶת, בּוֹטָה וזְנונִית
וְאוֹמֶרֶת – אֵלּוּ הַחַיִּים.

אַךְ אֵלּוּ אֵינָם הַחַיִּים, זֶה הַמָּוֶת
זֶה הַבֹּץ הַמְּסֹאָב, זֶה הָרֶפֶשׁ
זֶה לֹא מָה שֶׁעָשׂוּי לְחַיּוֹת אֶת
יוֹשֶׁבֶת הַמִּסְתָּרִים, זוֹ הַנֶּפֶשׁ.

נָחוּץ לָנוּ, אֵפוֹא, מָזוֹן לַנְּשָׁמָה
אֲבָל אֵיפֹה נִמְצָא אוֹתוֹ כָּאן
בְּתֹהוּ יְלֵל יְשִׁימוֹן וּשְׁמָמָה?
– כֵּן, יָדוּעַ, אֵינִי מְעֻדְכָּן.

עוֹד אֶחָד כּוֹתֵב בַּטְּוִיטֶר
'מְנַסֶּה לִמְצֹא אֶת הַהִגָּיוֹן'
וַאֲנִי עָצוּב כְּמוֹ אָבִי בִּיטֶר
כִּי זֶה שׁוּב אוֹתוֹ הִמְנוֹן.

הַהִגָּיוֹן אָבַד מִזְּמַן
בִּמְקוֹמוֹ נִכְנַס הַשִּׁגָּיוֹן
הוּא לֹא נִשְׁמַר וְלֹא הוּגַן
וּבְלִבּוֹ נִכְנַס פִּגְיוֹן.

הוּא עָמַד בַּקְּרָב לְבַד
וּמוּלוֹ נִצָּב לִגְיוֹן
אָז אֶל תִּתְמַהּ, בָּחוּר נֶחְמָד
קַח שֶׁאַכְטַהּ, אוֹ אֵיזֶה רְגִיעוֹן.

כָּל הַתְּגוּבוֹת זוֹכוֹת לְמַעֲנֵה
רַק הַתְּגוּבָה שֶׁלִּי נִשְׁאֶרֶת מְיֻתֶּמֶת
אַף אֶחָד לֹא אוֹהֵב אוֹתָהּ, וְגַם לֹא שׂוֹנֵא
אוּלַי זֶה בִּגְלַל שֶׁכָּתַבְתִּי אֶת הָאֱמֶת.

אֲחֵרִים מִתְנַגְּחִים, אָז זוֹכִים לְנִגּוּחַ
אוֹ מִתְחַנְּפִים, וְזוֹכִים לַחִבּוּב
סַךְ הַכֹּל, זוֹ הִיא רַק אָמָּנוּת הַמִּקּוּחַ
עַל הַפּוֹדְיוּם, סִבּוּב אַחֲרֵי סִבּוּב.

אֶפְרֹשׁ לִי אִם כָּךְ לִמְחוֹזוֹת הַדְּמָמָה
עִם הַסְּפָרִים וְהַתֶּה עִם הַלִּימוֹן
וְאַשְׁאִיר לַאֲחֵרִים אֶת הַבָּמָה
כַּעֲצַת הַפִילוֹסוֹפִים – רְחַק מִן הֶהָמוֹן!

אל ישמרני
(בעקבות החלטות האקדמיה מאתמול בדבר כינויי המושא)

כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵל יִשְׁמְרֵנִי
כִּי נְתַתִּיהָ לְךָ לְתִתְּךָ עֶלְיוֹן
שַׁבְתִּי, אֵלִי, כִּי הֱשִׁיבַתְנִי
אִם יִשְׁמְרוּהָ יִהְיֶה לָהֶם יִתְרוֹן.

הָאֵל אֲשֶׁר פָּדְךָ, אֲשֶׁר פְּדָאֲךָ
הוּא אָמְנָם שׁוֹמְרֵנִי, אַךְ אֵינוֹ שׁוֹמְרִי
כִּי מִי אֲשֶׁר פּוֹדוֹ, אֲשֶׁר פּוֹדֵהוּ
הוּא גּוֹאַלְךָ, הוּא גּוֹאֶלְךָ, אַךְ יְחִידִי.

הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה
וְיִהְיֶה עִמְּךָ לִשְׁמָרְךָ, לְשָׁמְרְךָ
נַפְשִׁי מַשְׁלִיכָתֵנִי לִתְשׁוּבָה
אִם אֶרְאֶךָּ וְתָבוֹא הַשִּׂמְחָה.

העזרה
(או – מידה כנגד מידה)
(בעקבות החלטות האקדמיה מהיום בדבר כינויי המושא. קצת טכני, ובכל זאת)

תְּהִי יָדְךָ לְעׇזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.
תהילים קיט, קעג.

עֲזַרְתַּנִי – וַעֲזַרְתִּיךָ
עֲזַרְתִּינִי – וַעֲזַרְתִּיךָ
עֲזָרַנִי – וַעֲזַרְתִּיו
עֲזַרְתַּנִי – וַעֲזַרְתִּיהָ
עֲזַרְתּוּנִי – וַעֲזַרְתִּיכֶם
עֲזָרוּנִי – וְעֲזַרְתִיהֶם
עֲזַרְנוּךָ – עֲזַרְתִּיכֶם.

תַּעְזְרֵנִי – וְאֶעְזָרְךָ
תַּעַזְרִינִי – וְאֶעְזְרֵךְ
יַעַזְרֵנִי – וְאֶעְזְרוֹ
תַּעְזְרֵנִי – וְאֶעֶזְרָהּ
תַּעַזְרוּנִי – וְאֶעֱזָרְכֶם
יַעַזְרוּנִי – וְאֶעֶזְרֵם
נְעַזְרְכְךָ – אֶעְזָרְכֶם.

וְעַתָּה,
מִי כָּאן לְעָזְרֵנִי?
אָנוּ כָּאן לְעֶזְרְךָ!
אִם כָּךְ עִזְרוּנִי!
עָזְרֵנִי! עִזְרִינִי!

הִנֵּה עֲזַרְנוּךָ.

עֲזָרוּהוּ – וְיַעְזְרֵם
עֲזָרוֹ – וְיַעַזְרוֹ
עֲזַרְתּוֹ – וְיַעְזְרָהּ
עֲזַרְתִּיךָ – וְתַעְזְרֵנִי.

*

החלטת האקדמיה –
https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/grammardecisions/netiyyat-hapoal/3-10-%d7%9b%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%90/

דְּעוּ לָכֶם כִּי הָאֱמֶת הִיא בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן
וְהָאֱמֶת שֶׁלְּךָ הִיא לֹא הָאֱמֶת שֶׁלִּי
זוֹ הַמְּצִיאוּת וְאֵין מָה לְהִתְלוֹנֵן
וּבְעֶצֶם, אִם חוֹשְׁבִים עַל זֶה, זֶה לֹא כָּל-כָּךְ שְׁלִילִי.

אַךְ דְּעוּ לָכֶם שֶׁבַּתְּחִלָּה זֶה נֶאֱמַר עַל הַיֹּפִי
שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עִנְיָן שֶׁל טַעַם אִישִׁי
אֶחָד מִתְפַּעֵל, הַשֵּׁנִי מוֹצֵא דֹּפִי
בְּכָל מִקְרֶה זֶה לֹא כָּל-כָּךְ מַשְׁמָעוּתִי.

וְאַחַר-כָּךְ אָמְרוּ אֶת זֶה עַל הַמּוּסָר
הוּא תְּלוּי-תַּרְבּוּת וְרֵלָטִיבִי
אֵין חֹק כְּלָלִי, אֱלֹהִי, שֶׁנִּמְסַר
וּמִי שֶׁחוֹשֵׁב כָּךְ הוּא סְפֵּקוּלָטִיבִי.

וּלְבַסּוֹף, כָּאָמוּר, זֶה נֶאֱמַר עַל הָאֱמֶת
עַל הָעֻבְדּוֹת, הַנְּתוּנִים, הַמְּצִיאוּת
כָּךְ בְּאַחַת אַתָּה אֶת הַקַּרְקַע שׁוֹמֵט
בְּלִי לָדַעַת מָה נָכוֹן וּמָה טָעוּת.