זוועות הנאצים ימח שמם

זוועות הנאצים ימח שמם
אמרו – אנחנו לא נביט ברע,
למה לנו לזעזע את נפשנו העדינה
נביט לצד השני, כאילו לא קורה דבר – ואלו הטובים שבהם.
הרעים שבהם אמרו – כן,
אלו היהודים האשמים במצבם,
נפשם מזוהמה בכל מיני לכלוכים,
הם לא השכילו, ולכן אין להצטער עליהם.
כך ישבו להם יום יום, ודיברו על שער המארק, ועל השגות אחרונות על כתביו של קאנט.
והטובים ביותר שבהם באמת הצטערו, הזדעקו, אולי אפילו עזרו בסתר,
אבל לא היה בידיהם לפעול הרבה נגד המגף הנאצי הדורסני.
ובינתיים במחנות, האסירים היהודים נלחמו על פת של לחם, סבלו מכל מיני מכאובים ועינויים, שאף אחד לא רצה לשמוע עליהם, ולבסוף הומתו.
כאלה היו הנאצים ימח שמם,
הם לא רצו לזהם את נפשם העדינה,
ולכן הפנו מבט כאילו לא קיימים הדברים.