פרויקט 929 בטוויטר שאל –
‏מה ההונאה הכי גדולה שהייתה בתנך?

והתשובות – בינתיים – רבות:

חווה והנחש
יעקב ועשיו
יעקב ולבן
תמר ויהודה
רחב ועירה
דוד מתחזה למשוגע
דוד שותל את חושי אצל אבשלום
אחי יוסף מביאים את הכותנת ליעקב
הגבעונית ויהושע
דלילה ושמשון
יהודית והולופרנס (בחיצוניים)
יעל וסיסרא
שמעון ולוי הורגים את תושבי שכם
דוד ואוריה החיתי
יהושע והעי
מיכל שמה תרפים במקום דוד
גדעון ולוחמיו
ובעקדת יצחק.

אני עניתי – יעקב ועשיו, והוספתי כי כשחושבים על זה, מפתיע לגלות כמה התנ"ך מלא במעשי מרמה.
ובאמת, הלוא דבר הוא! כי מלבד המקרים הרבים שציינו (ואת חלקם לא הבאתי), הרי מצויים עוד כל-כך הרבה מקרים! ובייחוד ספר בראשית מלא בהם. אך לא רק הוא. מה זה אומר לנו על התנ"ך?
ובכן, איני יודע. אבל אני יכול לשער. כפי שכתבתי בעבר על מעשה יעקב ועשיו – בימים ההם, במזרח הקדום, כנראה ראו מעשי מרמה והונאה בעין חיובית. זו נחשבה עורמה וחוכמה, לעומת הפתי המאמין לכל. ובייחוד העורמה נחשבה במלחמה, כפי שנכתב – בתחבולות תעשה לך מלחמה. לכן השומעים את מעשה יעקב ועשיו העריכו את יעקב על פיקחותו, אף כי בעצם זו הייתה יוזמת אימו. כך עד היום הערבים יושבי האזור מתפארים בדברים שלא קרו, 'דימיון מזרחי עז', מה שנקרא. ואף שכמובן למעשה הספציפי הזה יש הסברים רבים אחרים.
אלא שכפי שאנו רואים – התנ"ך מלא רמאויות. ובעצם עד היום העולם מלא מעשי מרמה, הרי אנו יודעים זאת. כך שהרמאויות בתנ"ך כנראה בסך הכול משקפות את מצב העניינים הקיים.
אך לעומת זאת, דרישת התורה היא לתום ויושר, שהם בעצם, כפי שאנו רואים, הפך הנטייה הטבעית. כן היא מדברת נגד ה'פתי', המאמין לכל דבר, אבל מאוד בעד התם והתמים, עושה הישר והטוב.
מכאן אנו יכולים ללמוד משהו כללי על מוסר התנ"ך ועל מוסר בכלל – הם הולכים נגד הנטייה הטבעית ומה שקיים, הם הרצוי, ולא המצוי. זה אולי נשמע פשוט ומובן-מאליו, אבל זה מה שאני לומד מכאן.

מַעְיַן הַמְּפַכֶּה
שֶׁנִּסְתַּם עָלָיו הֲגוֹלַל
וְרָחֵל הַמְּבַכָּה
עַל בָּנֶיהָ

דִּמְעָתָהּ עַל לְחַיֶּיהָ
וּמְנַחֵם אֵין לָהּ
שָׂמָה מַעְיָנֶיהָ
לַנִּדְכָּא וּלְאֻמְלָל

רָחַק מִמֶּנָּה מְנַחֵם
וְאֵין לָהּ מַצִּיל וּמְרַחֵם
עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב-הֵר
וַיִגּוֹל הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר

איזה משעמם (שיר שבת)
אֵיזֶה מְשַׁעֲמֵם
הַכֹּל דּוֹמֵם
אֵין כְּלוּם שֶׁאֶת רוּחִי יְרוֹמֵם
אֵין כְּלוּם שֶׁאֶת לִיבִּי יְחַמֵּם.

עַל כָּל דָּבָר אוֹמְרִים מְהַמֵּם
אוֹ לַחֲלוּפִין כַּמָּה מְקוֹמָם
מַעֲדִיפִים אֶת עַצְמֵנוּ לְסַמֵּם
בְּעוֹד פּוֹסְט וְעוֹד מֵם.

הַאִם מִישֶׁהוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּצָּב זוֹמֵם?

1.9.2018

*

מצאתי את עצמי כותב שיר, ואז נזכרתי שכבר כתבתי אותו, או משהו דומה לו, בעבר. אז הנה השיר הישן, שעדיין בתוקף.
שבת שלום!

קָרְעוּ אֶת הָאֱמֶת לִגְזָרִים
וְאֶת הַגְּזָרִים נָתְנוּ לַחֲזִירִים
גִּזְרֵי עִתּוֹן, שִׁבְרֵי דְּבָרִים
חִלְּקוּ אוֹתָהּ שְׁבָרִים-שְׁבָרִים

הַחֲזִירִים אָכְלוּ, וְיוֹצִיאוּהָ בִּגְלָלִים
וְאֶת הַגְּלָלִים נָתְנוּ לָעֲמֵלִים הָאֻמְלָלִים
וְהֵם אֲכָלוּם וַיְהִי בְּפִיהֶם כְּשׁוֹקוֹלָד
וּכְעוּגוֹת קַצֶּפֶת וּמַרְמֶלָד

אֲבָל גְּלָלִים הֵם רַק גְּלָלִים
וְלִבִּי לִיבִּי לָעֲמֵלִים הָאֻמְלָלִים
וְלִבִּי לִיבִּי לָאֱמֶת הַקְּרוּעָה
שֶׁאַף אִם תְּחַפְּשָׂהּ לֹא תִּמְצָאָהּ.