חרא מזוקק

הַכֹּל בְּיִשְׂרָאֵל חָרָא מְזֻקָּק
וּמִי שֶׁמְּהֻלָּל הוּא תַּחַת מְלֻקָּק
עֲדַת עָרִיצִים רָעִים וְאַכְזָרִים
שֶׁחַיִּים עַל שִׂנְאַת אֲחֵרִים וְזָרִים

מִתְגּוֹדְדִים הֵם בְּתוֹךְ מַחֲנוֹתֵיהֶם
וּמְגַדְּפִים בְּמֶרֶץ אֶת מִתְנַגְּדֵיהֶם
מְפַרְגְּנִים זֶה לְזֶה בְּמַתְּנוֹתֵיהֶם
וְלַעֲנִיֵּי הָעָם – כְּלוּם לֹא נִשְׁאַר לָהֶם.

וְלָהֶם חֻקּוֹת וּמִנְהָגִים
כְּמוֹ שֶׁהָיוּ לְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמֹרָה
כָּל הַיּוֹם בּוֹחֲשִׁים וּמֵהָגִים
אֲבָל לְמַעֲשֶׂה חַסְרֵי מוּסָר וּמוֹרָא.

אָכֵן, בָּנִים אֲרוּרִים בְּיוֹתֵר
שֶׁהוֹבִילוּ אוֹתִי לַאֲבַדּוֹן בְּנִכְלֵיהֶם
כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, לְלֹא קָצִין וְשׁוֹטֵר
שֶׁאֱלֹהֵיהֶם הֵם רוֹכְלֵיהֶם.

כָּל הַיּוֹם יַעַמְלוּ לְהַעֲשִׁיר
אַךְ לֹא יָדִינוּ מִשְׁפָּט עָנִי וְאֶבְיוֹן
אָז עַכְשָׁו אַתֶּם בּוֹכִים שֶׁאָבַד קוֹל הַשִּׁיר?
לָמָּה לָכֶם שִׁיר? לְכוּ לַקַּנְיוֹן!