כְּשֶׁהַכֹּל מְיֻסָּד עַל אַדְנֵי שֶׁקֶר
מָה יוֹעִיל סֶקֶר אַחַר סֶקֶר
שֶׁכָּל יוֹם מַרְאֶה אוֹתוֹ הַדָּבָר –
הַמַּאֲמָץ שֶׁלָּנוּ פֹּה הוּא מְיֻתָּר.
כְּשֶׁאֲנָשִׁים לוֹמְדִים לִשְׁתֹּק מוּל פֶּשַׁע
וְצוֹעֲקִים זֶה עַל זֶה בַּחֲמַת רָשָׁע
וְכָל יוֹם חוֹזֵר אוֹתוֹ הַדָּבָר
אֶפְשָׁר כְּבָר לְהַגִּיד – זֶה נִגְמַר.
כְּשֶׁמַּזְרִיקִים לַאֲנָשִׁים סַם תַּרְעֵלָה
וּמִיָּד מַשְׁתִּיקִים אֶת קוֹלוֹת הַתַּבְהֵלָה
וּבְכָל יוֹם מְפַמְפֵּמִים אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר –
הַחֶרֶב כְּבָר מֻנַּחַת עַל הַצַּוָּאר.
אָז מָה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִנְסֹךְ קְצָת תִּקְוָה?
נָסוּ חֶסֶד, אֱמֶת, חֶמְלָה, אַהֲבָה
אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר
בְּכָל רֶגַע נָתוּן וּבְכָל זְמַן שֶׁעָבַר.