אִי אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט בַּזֶּה, אֶלָּא בִּתְבוּנָה
לֹא בִּתְפִלָּה אוֹ בַּעֲצֶרֶת
אִי אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט בַּזֶּה, אֶלָּא בְּצֶדֶק
כֵּן, אוֹתָהּ הַמַּנְגִּינָה חוֹזֶרֶת.
אִי אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט בַּזֶּה, אֶלָּא בְּאַהֲבָה
וּבְהוֹשָׁטַת כָּתֵף עוֹזֶרֶת
אִי אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט בַּזֶּה, אֶלָּא בְּרֹגַע
אוֹ שֶׁתַּצִּיעוּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת.

כַּאֲשֶׁר יַעֲנוּ אוֹתוֹ כֵּן יִפְרֹץ
לֹא נִתֵּן לְאַף אֶחָד לַעֲרֹץ
לֹא נִתֵּן לְאַחֵר אֶת גּוֹרָלֵנוּ לַחֲרֹץ
אָנוּ כָּאן כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וְלִשְׁרֹץ.

כַּאֲשֶׁר יַעֲנוּ אוֹתוֹ כֵּן יִפְרֹץ
הַפְסִיקוּ זֶה לְזֶה לְשַׁקֵּר וְלִקְרֹץ
הִפְסִיקוּ לִנְהֹג כְּאִלּוּ זֶה מֵרוֹץ
כְּאִלּוּ חֲסֵרוֹת לָנוּ צָרוֹת.

כְּשֶׁרְעוּלֵי הַפָּנִים יָצְאוּ לָרְחוֹבוֹת
וְנִכְנַסְנוּ לְחֹבֵי-חוֹבוֹת
וְהַמִּשְׁטָרוֹת יָצְאוּ רְכוּבוֹת
וְאֶת הַמַּפְגִּינִים הָיוּ מִשְּׁכִיבוֹת
וְאוֹתָם בִּגְּדוּדִים סוֹחֲבוֹת
כְּמוֹ הָיוּ בֻּבּוֹת-סְחָבוֹת
אָז הִתְמַלְּאוּ הָרְחוֹבוֹת בְּלֶהָבוֹת
וְהִסְתַּיְּמוּ כָּל הָאֲהָבוֹת.

הרגתם את השמחה
הרגתם את החוכמה
הרגתם את היופי
הרגתם את אלוהים.

שיהיה לכם חג שמח, מנוולים!

פסוקי היום –
 טו וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים. טז עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. יז כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן. יח בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ. יט וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ. כ מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.
ישעיה ט.

יח הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. יט מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה. כ ראית [רָאוֹת] רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע. כא יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. כב וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב. כג מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר. כד מִי נָתַן למשוסה [לִמְשִׁסָּה] יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. כה וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב.
ישעיה מב.

(עברנו להגיגים)

לכתוב בפייסבוק –
כזורק אבן למרגולין –
פעולה חסרת השפעה
אבל נותנת תחושת מעשה
עיצוב שיח מעוות ושקרי.
ואולי, זה לא חייב להיות כך
אלא שאלה פני החברה,
פני הדור כפני הכלב.
אכן, נראה שאלה ימות המשיח.

ישראל פושעת
והרי וזו מודעת
בכל הארץ
ופשעה מה רב
כנשיכת עקרב
אך אבוי, מר לי מר
אסור זאת לומר.

מרפא המחלה – חמלה
מרפא המחלה – מחילה
מרפא המחלה – חלום
מרפא המחלה – לחם במלח.

עוד יום
עוד שנאה
עוד פילוג
עוד התקוטטות
עוד שמחות קטנות של איש במחנהו
עוד טמטום
עוד אובדן עשתונות
עוד דולר.

נפלתי למשכב.

הטלסקרין מדווח לנו איך להתנהג ומה לעשות
ומה לעשות, הוא משקר
גרוע מזה הוא מרדד
חשיבה עצמית, פקפוק – הוא אינו מעודד.
אך כולם צופים בו מהופנטים
ובספרים מתעניינים רק המעטים
וגם אלה – רובם מעדיפים סיפורי בדים
מעשיות על נסיכות וערפדים
וגם כולם אוהבים לראות סדרות בנטפליקס
קצת אסקפיזם טוב בתוך המטריקס
מה לנו ולזוועות העולם
תנו לנו להיות כמו כולם
אז הנה עתה גם אותי הם שבו בטמטומם השקרי
לברוח מזה? כנראה זה בלתי אפשרי.