שירים נבחרים, סוכות תשפ"א, אוקטובר 2020.

אל תהיה פראייר
תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ
אֲבָל רַק אִתּוֹ, לֹא עִם אֲנָשִׁים
עִם אֲנָשִׁים תַּפְעִיל אֶת כָּל תַּחְבּוּלוֹתֶיךָ
הָיָה עַרְמוּמִי וּמָנִיפּוּלָטִיבִי וּמַאֲשִׁים.

זְכֹר מָה עָשָׂה יַעֲקֹב לְעֵשָׂו
כְּשֶׁזֶּה יָצָא לְהָבִיא צַיד לְאָבִיו
עַרְמוּמִי הוּא הָיָה בְּכָל מַעֲשָׂיו
הוּא לֹא הָיָה נִימוּסִי וְחָבִיב.

זְכֹר אֵיךְ אַבְרָהָם רִמָּה אֶת פַּרְעֹה
וְאֵיךְ יִצְחָק רִמָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ
אֵלֶּה אֲבוֹתֵינוּ וּמֵהֶם צָרִיךְ לִרְאוֹת
אֵלֶּה מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.

לָכֵן חֹק הַיִּשְׂרְאֵלִי – אַל תִּהְיֶה פְרַאיֵיר!
וְנִסְמָכָיו – סְמֹךְ, וְיִהְיֶה בְּסֵדֶר
הֱיֵה רַמַּאי כְּמוּסַכְנִיק הַמַּחֲלִיף טָיֵיר
כִּי זֶה חֹק יִשְׂרָאֵל וְדִין הָעֵדֶר.

הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים
כָּךְ אָמַר הָאֵל לְאַבְרָהָם
אֲבָל רַק לְפָנַי, הַמַּכִּירְךָ לִפְנַי וְלִפְנִים
וְלֹא עִם כָּל אָדָם וְאָדָם.

עַד כָּאן הַדְּרָשָׁה, וְהִיא יָפָה
אַךְ נִזְכֹּר שֶׁיַּעֲקֹב הָפַךְ לְיִשְׂרָאֵל
וְעִם כָּךְ שִׁנָּה לְגַמְרֵי הַשְׁקָפָה
הַאִם לֹא הֲבַנְתֶּם אֶת מוּסַר הַהַשְׂכֵּל?

כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל
כִּי שָׂרִיתָ – גַּם מִלְּשׁוֹן יָשָׁר!
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים
נוּ, מִתְבָּרֵר שֶׁאִם רוֹצִים אֶפְשָׁר.

לא פייר
זֶה לֹא פֵייר
אַל תִּהְיֶה פְרַאיֵיר
לְאֵלֶּה פָּחוּת וּלְאֵלֶּה יוֹתֵר
זֶה שָׂבֵעַ וְזֶה עִם פֶּה מְרַיֵּר
זֶה לֹא פַייר
יֵשׁ לְחַלֵּק בְּשָׁוֶה אֶת הַפֵּרוֹת
בִּמְקוֹם פַּעַר יִהְיֶה פְּאֵר
בִּמְקוֹם עַבְדוּת – חֵרוּת.

מאחורי הפרגוד
מִי שֶׁמַּבִּיט מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד
יוֹדֵעַ שֶׁעֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד
מִי שֶׁהִגִּיעַ לַדֶּלֶת וְיוֹדֵעַ אֶת הַקּוֹד
גַּם אֶת בְּנוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ יַעֲקֹד,
אִם אֱלֹהָיו זֹאת עָלָיו יִפְקֹד.

מִי שֶׁמַּבִּיט מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד
יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לָמָּה לִסְגֹּד וְאֵין בְּמָה לִבְגֹּד
אֲבָל עֲדַיִן הוּא יַפְטִיר – o my god!
וְרַגְלָיו תַּחֵלְנָה לִרְעֹד
וְהוּא יְבַקֵּשׁ – לֹא עוֹד!

מִי שֶׁמַּבִּיט מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד
נַפְשׁוֹ תִּהְיֶה נִסְעֶרֶת מְאוֹד
עֵינָיו תְּאַדֵּמְנָה וְתִתְמַלֶּאנָה דְּמָעוֹת
גּוּפוֹ יִרְפֶּה וְיִטֶּה לִמְעֹד
וְהוּא יְבַקֵּשׁ – לֹא עוֹד!

תְּנוּ לְגַלְגַּלֵּי הַמֶּשֶׁק לְהַמְשִׁיךְ לִפְעֹל
כְּמוֹ בַּחֲזוֹן הַמֶּרְכָּבָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל
וְאֶל תִּתְקְעוּ בָּהֶם מַקְּלוֹת
מַשַּׁק הַכְּנָפַיִם שֶׁל הַשְּׂרָפִים
יִשָּׂא אֶתְכֶם מַעְלָה מַעְלָה.

אֲנִי טוֹבֵעַ, אָחִי, אָמַר אָז הַפָּצוּעַ
אֲנִי יוֹדֵעַ, אָחִי, אָמַר אָז הַחוֹבֵשׁ
אֲנִי דּוֹמֵעַ, אָחִי, אָמַר אָז הַפָּצוּעַ
אֲנִי שׁוֹמֵעַ, אָחִי, אָמַר אָז הַחוֹבֵשׁ
אֲנִי תָּמֵהַּ, אָחִי, אָמַר אָז הַפָּצוּעַ
אֲנִי רוֹגֵעַ, אָחִי, אָמַר אָז הַחוֹבֵשׁ
אֲנִי כָּמֵהַּ, אָחִי, אָמַר אָז הַפָּצוּעַ
אֲנִי צוֹמֵחַ, אָחִי, אָמַר אָז הַחוֹבֵשׁ
אֲנִי צָמֵא אָה!, אָחִי, אָמַר אָז הַפָּצוּעַ
אֲנִי גּוֹמֵעַ, אָחִי, אָמַר אָז הַחוֹבֵשׁ
אֲנִי הוֹמֶה אָה!, אֲחִי, אָמַר אָז הַפָּצוּעַ
אֲנִי קָמֵעַ, אֲחִי, אָמַר אָז הַחוֹבֵשׁ.

זֶה לֹא פֵייר
אַל תִּהְיֶה פְרַאיֵיר
לְאֵלֶּה פָּחוּת וּלְאֵלֶּה יוֹתֵר
זֶה שָׂבֵעַ וְזֶה עִם פֶּה מְרַיֵּר
זֶה לֹא פַייר
יֵשׁ לְחַלֵּק בְּשָׁוֶה אֶת הַפֵּרוֹת
בִּמְקוֹם פַּעַר יִהְיֶה פְּאֵר
בִּמְקוֹם עַבְדוּת – חֵרוּת.

אֵיזֶה עוֹלָם גָּרוּעַ
לָמָּה בִּכְלָל אֲנִי חַי?
שׁוֹכֵב עַל הַסַּפָּה שָׂרוּעַ
וְאַיֵּה הֵם כָּל אַחַי?
אֵיזֶה עוֹלָם נוֹרָא
עוֹלָם נוֹרָא וְאָיֹם
הוּא מָלֵא בְּכָל רַע
בְּכָל יוֹם וָיוֹם.
אֵיזֶה עוֹלָם קָשֶׁה
גַּם אִם אֵינְךָ עוֹשֶׂה דָּבָר
לִהְיוֹת שָׁסוּעַ וּמְשֻׁסֶּה
גַּם כְּשֶׁכְּבָר הַכֹּל עָבַר.
אֵיזֶה עוֹלָם מִפְלַצְתִּי
עוֹלָם לְלֹא רַחֲמִים
אִמִּי, לָמָּה יָלַדְתָּ אוֹתִי
לְכָזֶה עוֹלַם אֵימִים?

או –

אֵיזֶה עוֹלָם רָגוּעַ
עוֹלָם שֶׁל שַׁלְוָה עִלָּאִית
בַּעֲצַלְתַּיִם עוֹבֵר הַשָּׁבוּעַ
וַאֲנִי בְּשַׁלְוָה סְטוֹאִית.
אֵיזֶה עוֹלָם מְצֻיָּן
הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹלָמוֹת הָאֶפְשָׁרִיִּים
מָלֵא תֹּכֶן וְעִנְיָן
וְגַם טֵקְסְטִים שִׁירִיִּים.

פסוקי היום
משלי ג –
יא מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. יב כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. יג אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. יד כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ. טו יְקָרָה הִיא מפניים [מִפְּנִינִים] וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. טז אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. יז דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. יח עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.

המציאות היום – הכול סחיר. הדעות, הרגשות, הכול. בדעותיכם נסחור ברשתות החברתיות, וברגשותיכם נסחור בנטפליקס ובטלוויזיה. אהרון ברק אמר, כידוע, כי הכול שפיט, ואילו היום הכול סחיר.
מה לא סחיר? השבת. מכאן שבשבת מכוננת עצמיותו הקבועה של היהודי שומר המצוות, זו שהיא בבחינת הנצח, והוא פנוי אחר-כך לצאת למלאכת-יומו בשאר השבוע, בלי לדאוג לזהותו יותר מדי. והשבת – בחיק המשפחה. קבוע – במשמע מבחינת הנצח, במונחים של שפינוזה.
(מבחינה אישית אומר רק, כי אני עמלתי בחוכמה כל השבוע – ונעשקתי עד העצם. כלל איני מאושר.)
ועוד בענייני השבת, כתבתי היום בתגובה בפייסבוק, כי לדעתי יש לייחד את יום השבת להימנעות מפוליטיקה ברשתות החברתיות. ראשית, כי שמתי לב שהפייסבוק שלי די 'מת' בשבת. שנית, עייפנו מפוליטיקה וריבים, וזו יכולה להיות דרך חילונית טובה לכבד את השבת. מה כן? במקום זה אפשר להעלות שירים, ציטוטים, הרהורים וכד', מה רע? אבל לתגובתי זו בפייסבוק קיבלתי רק שני לייקים צוחקים… ובאמת, כשאני חושב על זה עכשיו, שבת היא גם זמן הדיונים הפוליטיים גם בבתים דתיים.
עד כאן לעת עתה. ומכיוון שהרהורים אלה אישיים אצרפם לבלוג השירים דווקא.

ובשיר –

בְּשַׁבָּת מִתְגַּבֵּשׁ יְסוֹד הָאִישִׁיּוֹת הַקָּבוּעַ
וְכָךְ יֵשׁ כּוֹחַ לַעֲבֹד בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ
עַל כֵּן הַשַּׁבָּת הִיא כְּמוֹ מַבּוּעַ
וְזֶה לְךָ לָמָּה וּמַדּוּעַ.
בְּשַׁבָּת גַּם יֵשׁ יְסוֹד עֶלְיוֹן טָבוּעַ
וְעַל כֵּן לְהִמָּנַע מִדִּבְרֵי חוֹל אַתָּה תָּבוּעַ
וְעָלֶיךָ רַק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְשָׂבוּעַ
זוֹ שַׁבָּת, יוֹם הַמְּנוּחָה, אֲשֶׁר צִוּוּהָ.

העשירים ממשיכים לעשוק את העניים
עד העצם
אפילו שיירים הם אינם משאירים
אז האם נכתוב להם שירים
ונפרסמם בחינם?
אין ספק כי המשורר הוא הטיפש באדם.
אבל לפחות הוא אדם.

(בעקבות הפרת הסגר של גילה גמליאל, מכתם)

עוטו על גילה, עוטו
כי היא עשתה את מה שאין
כמו ברברים משבט הבוטו
או כמו דבורים בנחיליהן
ואף כי הפעם זה מוצדק
כי היא עלינו צפצפה
עדיין עם תדקדקו עד דק
תראו שגם בנו יש חוצפה.

(שיר שלא אעמוד מאחריו)

הו המשכילים, אתם יודעים הטוב מכולם
לא קראתם ספר מימיכם, ובכל זאת אתם המשכילים
חרב פתחתם, שלל השגתם
בניתם לכם בתים ופרדסים
ועל העני עטתם בשעת צרתו
זו הצלחתכם, וזו השכלתכם
אינכם חלק בעולם החלאה והבליעל
שהרי אתם ממעל
הצדק תמיד לצדכם, וכמובן הכוח
הו הו המשכילים.

בני ישראל, למדו מאשי נינוה, אשר  עליהם נאמר –
וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם.
אכן, זו אותה דוגמא שישוע מנצרת הביא עבור העם, כשאמר –
'אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה וירשיעוהו, כי חזרו בתשובה בקריאת יונה; והנה גדול מיונה כאן'. 
אכן, כל הדוגמאות שהביא הן מעמים אחרים, ומעמנו אנו אין דוגמה לכך, כפי שאמר גם ליבוביץ. אלא אדרבא –
הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא כֵן יְדַבֵּרוּ אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי כֻּלֹּה שָׁב במרצותם [בִּמְרוּצָתָם] כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה.
ואכן, בנינוה גם הבהמות לבשו שקים, דבר שניתן לתמוה עליו. לכן, גם אם נדמיתם לבהמה בעיניכם, השתתפו בתשובה זו.