טַבַּעְתִּי בְּמֵי מְצוּלָה
אֶת מָתְנֵי אָחֲזָה חַלְחָלָה
הָיִיתִי כְּמִי שֶׁחָלָה
וְלֹא מָצָאתִי מְחִילָה
מַמָּשׁ קִבַּלְתִּי בְּחִילָה
נִכְנַסְתִּי לְצָרָה גְּדוֹלָה
וְהַשִּׁירָה לֹא מוֹעִילָה
וְלֹא מוֹרִידָה אוֹ מַעְלָה.

נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים אֶת הַמְּצוּקִים
נִצְּחוּ הַמְּצִיקִים
נִצְּחוּ הַמּוּצָקִים
נִצְּחוּ הַצַּיְקָנִים
נִצְּחוּ הַשַּׁקְרָנִים
נִצְּחוּ הָאַלִּימִים
וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ.

סָרְסֵהוּ וּפָרְשֵׁהוּ
זוֹ דַּרְכָּם מֵעוֹלָם
לֹא יוֹדוּ בָּאֱמֶת
שֶׁנִּצֶּבֶת מוּלָם
כְּאוֹתוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
בְּתַנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנַאי
נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם
בְּדֶרֶךְ הַשּׂוֹנֵא וְהַקַּנַּאי.

הַשְּׁפַנִּים עוֹסְקִים בְּפוֹלִיטִיקָה תּוֹךְ כְּדֵי כִּרְסוּם
הַסּוּס מַשְׁוִיץ בְּפַרְסוֹתָיו, כִּי הוּא חוֹלֶה פִּרְסוּם
הַשְּׁפַנִּים עוֹסְקִים בְּפוֹלִיטִיקָה וּמְמַלְּאִים אֶת כְּרֵסָם
וְהַדָּגִים מְמַלְּאִים פִּיהֶם מַיִם וּמְחַכִּים לְקַרְסָם.

משלי יב י
יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי

משלי יא יז
גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי.

מָה נַעֲשֶׂה עִם הָאַכְזָרִיּוּת?
מָה נַעֲשָׂה עִם הַחֵמָה?
הֲרֵי קָרְבָּן תָּמִיד יִמָּצֵא
וְיִהְיֶה בְּמִי לִתְלוֹת אֶת הָאַשְׁמָה.

מָה נַעֲשֶׂה עִם הָאַכְזָרִיּוּת?
מָה נַעֲשֶׂה עִם חֲרִי הָאַף?
הֲרֵי זֶה בָּא בְּמַחֲזוֹרִיּוּת
וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף.

מָה נַעֲשֶׂה עִם הָאַכְזָרִיּוּת?
מָה נַעֲשֶׂה עִם הַמַּשְׂטֵמָה?
אִם יוֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי, מִלְּשׁוֹן זָרוּת
זֶהוּ יְסוֹד הַמְּהוּמָה.

אַתָּה מֵהַמְּגַנִּים אוֹ מֵהַמְּגִנִּים?
הֲלָנוּ אַתָּה אוֹ לְצָרֵינוּ?
אֲנִי מֵאֵלֶּה שֶׁהַדָּבָר הוּא לִמְגִנַּת לִבָּם.

הוא –
תראו, מה שמעניין אותי, לא מעניין אתכם, ומה שמעניין אתכם, לא מעניין אותי. בואו ניפרד כידידים, יפנה איש איש לדרכו. אם תשמאילו – אימין, ואם תימינו – אשמאיל.

הם – לא, אנחנו נשאר יחד, כאויבים, אנשים אחים אנחנו, מקשה אחת. אנחנו בימין, ואתה בשמאל, אבל אנו באותה זירה.

הוא – בסדר, אבל בואו נקבע חוקים ותקנות, בואו נעשה שהשהות שלנו פה ביחד תהיה נעימה וצודקת לשני הצדדים.

הם – לא, עתה ידינו רמה, וכי למה שנוותר לך? אנו נישאר פה ביחד כשאנו למעלה ואתה למטה. בידינו הכוח, וכי מי יאמר לנו מה תעשו?

וברקע סדום מתהפכת.

הַבַּיִת תָּמִיד מְנַצֵּחַ
וַאֲנִי תָּמִיד מַפְסִיד
אֶת הַשִּׁיטָה אֵין לְפַצֵּחַ
לֹא עִם אֵגוֹ, לֹא עִם אִיד.

שַׂמְתִּי אֶת כָּל הַזִּ'יטוֹנִים
וְהִפְסַדְתִּי הוֹן
מָה שֶׁכָּתוּב בָּעִתּוֹנִים
זֶה מָה שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַטּוֹן.

כִּי הַבַּיִת תָּמִיד מְנַצֵּחַ
וַאֲנִי תָּמִיד מַפְסִיד
הַבַּיִת עוֹלֵץ וְשָׂמֵחַ
וּפָנַי – כְּסִיד.

שַׂמְתִּי אֶת כָּל הַזִּ'יטוֹנִים
וְהִפְסַדְתִּי הוֹן עָתֵק
הַכֹּל כְּבָר כָּתוּב בָּעִתּוֹנִים
וְאִלּוּ אֲנִי שׁוֹתֵק.

פסוק היום –
אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.
שמואל א, ב, ג.

רש"י –
"עתק" – דבר חזק דבר אחר לשון סרה כמו (בראשית יב ח) ויעתק משם ההרה יצא דבר סרה מפיכם.

כִּי אֶל דֵּעוֹת ה'
וּלְכָל אֶחָד דַּעְתּוֹ
וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת
יָבוֹא כָּל דָּבָר בְּעִתּוֹ
לָכֵן אַל תְּדַבְּרוּ גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה
הֱיוּ שְׁפָלִים וַעֲנֵוִים וּגְדוּרִים
אַחֶרֶת יָצָא עָתָק מִפִּיכֶם
דָּבָר קָשֶׁה, דְּבַר סָרָה, אוֹ סְתָם דָּבָר שֶׁכְּבָר אָמְרוּ אֲחֵרִים.

אללי, כי חברתנו חולה
ושם המחלה – שנאה
מלחמות היהודים נמשכות בעוז
כמו בימי החורבן.
על מה ועל מי אנו נלחמים?
מה אנו מרוויחים אם את נפשנו הפסדנו?
ומהו הלקח שאנו צריכים ללמוד מכך?
יהא הלקח אשר יהא, נראה שאנו מסרבים ללמוד אותו
נשארים גדודים איש במחנהו
(והרי נאמר – לא תתגודדו!)
ויורים חיצים אל מחנה היריב.
הן המחלה הזו הייתה ידועה מזמן,
אך עתה היא מתפרצת ביתר שאת.
אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא.