חֹפֶשׁ –
חחח אֵין חֹפֶשׁ וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה
כֻּלָּנוּ עֲבָדִים לְמַשֶּׁהוּ.
צֶדֶק –
חחח אֵין צֶדֶק וְגַם לֹא יִהְיֶה
תָּמִיד יִהְיוּ מְשַׁעְבֵּד וּמְשֻׁעְבָּד.
שָׁלוֹם –
חחח אֵין שָׁלוֹם וְלָמָּה שֶׁיִּהְיֶה?
אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים, כְּבָר אָמַר הַנָּבִיא.
אַהֲבָה –
חחח אֵין אַהֲבָה, אֶלָּא רַק לִפְעָמִים
כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַפִילוֹסוֹף – אָדָם לְאָדָם זְאֵב.
תִּקְוָה
חחח דַּוְקָא יֵשׁ תִּקְוָה, אֲבָל אֵין לָהּ כִּסּוּי
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ – תִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.
שיר קשה מאוד ופסימי מאוד. לא הכרתי את האמרה "תקוות אנוש רימה". נזכרתי במשפט "דע מאין באת… ועל האחרית שהיא רימה ותולעה. פעם שוחחתי על כך עם בת משפחה חרדית שהמשפט הזה קשה לי, ואז היא אמרה לי בהתרגשות גדולה, אבל לפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים". גם אתאיסט יכול להתנחם בעובדה שבן אנוש פג תוקף יכול להתעלות במהלך חייו דרך כתיבה, אמנות, מחקר והשגה שכלית, וגם דרך אהבה ושלל רגשות חיוביים אחרים. זו לפחות השקפתי.
אהבתיLiked by 1 person
כן, נכתב ברגע קשה. אפשר שזה באמת המצב בעולם, לא רק אחרי המוות אלא בעיקר לפניו. 'תקוות אנוש רימה' – מפרקי אבות ד, ד.
אהבתיאהבתי