(סליחה לכל הנפגעים, אך עליי לכתוב שורות אלה על רוח).
כָּל כָּךְ הִתְרַגַּלְתֶּם לְגֵזֶל וְדִכּוּי גֵּרֵי אַרְצְכֶם, אָז אַל תִּתְפַּלְּאוּ שֶׁהַגֵּזֶל וְהַדִּכּוּי יַגִּיעוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גַּם אֲלֵיכֶם. כָּךְ קָרָה שֶׁהִמְלַכְתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת אֲבִי הַגַּזְלָנִים וְהָרַמָּאִים, זֶה שֶׁאַחֲרָיו קֻפַּת שְׁרָצִים וְהוּא טוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ.
"טוֹב לָנוּ רַב-נוֹכֵל זֶה" אַתֶּם אוֹמְרִים לְלֹא בּוּשָׁה. כִּי אִם נוֹדֶה שֶׁכָּךְ אָמְנָם נִרְאֶה הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלָּנוּ עַל עַצְמֵנוּ, נִצְטָרֵךְ גַּם לְהוֹדוֹת שֶׁכָּךְ גַּם נִרְאֶה הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלָּנוּ עַל גֵּרֵי אַרְצֵנוּ, וְאָז נֵאָלֵץ לְאַמֵּץ אֶת עֶרְכֵי הַיֹּשֶׁר, הַשִּׁוְיוֹן, הַמּוּסָר וְהַצֶּדֶק, חָלִילָה. אוֹי לֹא, רַק לֹא זֶה!