הַשַּׁמְרָן אוֹמֵר דָּבָר אֶחָד – לְאַט לְךָ!
כָּל זְמַן מְסֻיָּם מוֹפִיעַ צָעִיר נִלְהָב עִם רַעֲיוֹן חָדָשׁ שֶׁיְּשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם לְטוֹבָה, אַךְ אָז הוּא בָּא לִפְנֵי הַשַּׁמְרָן הַזָּקֵן וְזֶה אוֹמֵר לוֹ – לְאַט לְךָ, בְּנִי, לְאַט לְךָ!
חָכְמָה אַחַת הִיא לַשַּׁמְרָן וְעָלֶיהָ הוּא חוֹזֵר שׁוּב וָשׁוּב.