1.
הספד
שִׂמְחוּ נָא, כִּי הַשְּׂמֹאל מֵת – וַאֲנִי אִתּוֹ
הוּא גָּסַס לְאִטּוֹ
לֹא נִכְּרָה מַרְאִיתוֹ
וְאִתּוֹ צֹאן מַרְעִיתוֹ
עַד שֶׁבָּאָה עִתּוֹ
לֹא שִׂחֲקָה לוֹ שְׁעָתוֹ
וְצָרָתוֹ בָּאָתוֹ
הֻגְדְּשָׁה סְאָתוֹ
הוּא צָנַח עִם מִעוּטוֹ
לְשִׂמְחַת שׁוֹחֲרֵי רָעָתוֹ
– מָחָר יִכָּתֵב בָּעִתּוֹן.