יהודה איש קריות

יְהוּדָה אִישׁ קְרָיוֹת, תָּפְסוּ אוֹתְךָ כְּקָרְבָּן, כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת מִישֶׁהוּ הָיָה צָרִיךְ לְהַסְגִּיר אֶת יֵשׁוּעַ, הֲרֵי כֻּלָּם הִכִּירוּ אוֹתוֹ, הֲרֵי רַק כַּמָּה יָמִים קֹדֶם נָאַם בַּמִּקְדָּשׁ וְהָפַךְ אֶת דּוּכְנֵי הַמּוֹכְרִים. לְמִי הֵם מְנַסִּים לִמְכֹּר אֶת זֶה? וַהֲרֵי לְפִי דִּבְרֵיהֶם כָּל מַהֲלַךְ חַיָּיו שֶׁל יֵשׁוּעַ הָיָה מְתֻכְנָן מֵרֹאשׁ, אַתָּה רַק הוֹצֵאתָ אוֹתוֹ אֶל הַפֹּעַל. וְהָאִם אַתָּה לְבַדְּךָ בָּגַדְתָּ? פֶּטְרוּס הִתְכַּחֵשׁ לְיֵשׁוּעַ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּמַהֲלַךְ הַצְּלִיבָה, לַמְרוֹת שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה זֹאת. לְמַעֲשֶׂה, כֻּלָּם הִפְנוּ לוֹ עֹרֶף. אַתָּה לְפָחוֹת הִתְחָרַטְתָּ, הֶחְזַרְתָּ אֶת הַכֶּסֶף, וְאַף תָּלִית אֶת עַצְמְךָ. מָה עוֹד רוֹצִים מֵחַיֶּיךָ? אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁבְּכָל דָּת צָרִיךְ מִישֶׁהוּ לִשְׂנֹא, גַּם בַּדָּת הַמַּכְרִיזָה עַל עַצְמָהּ כְּדַת הָאַהֲבָה לַכֹּל, גַּם לַחוֹטְאִים. אִם הֵם בֶּאֱמֶת סוֹלְחִים לַחוֹטְאִים, מַדּוּעַ לְךָ לֹא סָלְחוּ? מַדּוּעַ שִׁמְךָ, ג'וּדָאס, הָפַךְ לְשֵׁם גְּנַאי בְּאַרְצוֹתֵיהֶם? מַדּוּעַ דְּנַטֶּה שָׁם אוֹתְךָ בַּמָּדוֹר הַשְּׁבִיעִי בַּגֵּיהִנּוֹם? אַךְ לֹא רַק אוֹתְךָ הֵם שָׂנְאוּ, כִּי אִם אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, וְכָךְ שִׁמְךָ, יְהוּדָה, הָפַךְ לְסֵמֶל לַיְּהוּדִים כֻּלָּם. הֵם אָמְרוּ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַר כְּתִזְכֹּרֶת לָעָם אֲשֶׁר זָעַם אֱלֹהִים עַל כִּי דָּחוּ וְהִסְגִּירוּ אֶת יֵשׁוּעַ לַשִּׁלְטוֹנוֹת. 'דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ', מְסֻפָּר שֶׁאָמְרוּ אָז הַיְּהוּדִים, וְזֶה הָיָה הַגּוֹרֵם לִרְדִיפָתָם מֵאָז וּמֵעוֹלָם. וּבְכֵן, לֹא נֶעֱלַמְנוּ. וְאַף שֶׁמַּמָּשׁ לִקְרַאת הַסּוֹף נִסּוּ לְבַצֵּעַ סוֹף סוֹף אֶת צַו הַהַשְׁמָדָה שֶׁתָּמִיד קִנֵּן בָּהֶם, עַם יִשְׂרָאֵל חַי, וְהוּא חָזַר לְאַרְצוֹ כְּנֶגֶד כָּל תַּחֲזִיּוֹתֵיהֶם, אַךְ בְּהֶתְאֵם לְחֶזְיוֹנוֹת הַנְּבִיאִים, וְהוּא הוֹלֵךְ וּמְשַׂגְשֵׂג. וּבְכֵן, לָכֵן אָנוּ נֹאמַר – יְהוּדָה אִישׁ קְרָיוֹת, אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ וּמְחַבְּקִים אוֹתְךָ! אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!