1.

אִם אֱלֹהִים הוּא טוֹב, מַדּוּעַ יֵשׁ סֵבֶל בָּעוֹלָם?
הַחִלּוֹנִי אוֹמֵר – זוֹהִי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע
הַדָּתִי אוֹמֵר – נִסְתָּרוֹת דַּרְכֵי הָאֵל
וּשְׁנֵיהֶם מְבַלִּים אֶת חַיֵּיהֶם בַּנְּעִימִים וּשְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם.
רַק הַפִילוֹסוֹף מְגָרֵד בְּפַדַּחְתּוֹ וְאוֹמֵר – זֶה לֹא יִתָּכֵן! – וְסוֹבֵל.

1.

הספד

שִׂמְחוּ נָא, כִּי הַשְּׂמֹאל מֵת – וַאֲנִי אִתּוֹ
הוּא גָּסַס לְאִטּוֹ
לֹא נִכְּרָה מַרְאִיתוֹ
וְאִתּוֹ צֹאן מַרְעִיתוֹ
עַד שֶׁבָּאָה עִתּוֹ
לֹא שִׂחֲקָה לוֹ שְׁעָתוֹ
וְצָרָתוֹ בָּאָתוֹ
הֻגְדְּשָׁה סְאָתוֹ
הוּא צָנַח עִם מִעוּטוֹ
לְשִׂמְחַת שׁוֹחֲרֵי רָעָתוֹ

– מָחָר יִכָּתֵב בָּעִתּוֹן.

1.

סְפָרִים הֵם כְּמוֹ עֲרֵמַת תֶּבֶן גְּדוֹלָה שֶׁבְּתוֹכָהּ מָצוּי יַהֲלוֹם. כַּמָּה תֶּבֶן צָרִיךְ לִלְעֹס כְּסוּס עַד שֶׁמַּגִּיעִים אֶל הַיַּהֲלוֹם! וּלְאַחַר שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ אֶל הַיַּהֲלוֹם אֲנִי מַצִּיג אוֹתוֹ בַּצִּבּוּר בְּחִנָּם. קוֹרְאַי מִתְרַשְּׁמִים, מְהַנְהֲנִים, וְרַק לְעִתִּים נְדִירוֹת מִתְפַּנִּים אַף לְהוֹדוֹת לִי. אָכֵן, רַק פְרָאיֵרִים נוֹהֲגִים כָּךְ. עָלַי נִכְתַּב הַפָּסוּק –
כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

2.

הַדָּת הַחֲדָשָׁה הִיא דַּאטׇה
מָה, לֹא יָדַעְתָּ?

3.

והנביא ישעיה אומר (מה, א) –

הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב.

ח'ליל גובראן –

4.

כֶּסֶף מְסוֹבֵב אֶת הָעוֹלָם
וְהֵם הָלְכוּ כֻּלָּם
אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ

אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנוּ
וְאֶת עַצְמָם בָּנוּ
רַק לַצֶּדֶק אָמְרוּ – מֻקְצֶה הוּא!

5.

ועוד אמר ישעיה –
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ.

בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם.

1.

אֵינֶנִּי אוֹהֵב אֶת הָרוּחוֹת הַמְּנַשְּׁבוֹת הַיּוֹם, בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה
הֵן רוּחוֹת פְּרָצִים מַמָּשׁ, רוּחוֹת פְּרוּצוֹת וַחֲצוּפוֹת
רוּחוֹת עַזּוֹת פָּנִים וּקְשׁוֹת מֵצַח
רוּחוֹת הַנּוֹשְׁבוֹת בְּעֹז, בְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בְּמִשְׁקָל גּוּפֵנוּ הַדַּל וּבִיצִיבָתוֹ הָרְעוּעָה
רוּחוֹת קָרוֹת, מַצְמִיתוֹת, שֶׁאֵינָן מְרַחֲמוֹת
רוּחוֹת רָעוֹת, פָּשׁוּט רוּחוֹת רָעוֹת
שֶׁתֵּלַכְנָה לְכָל הָרוּחוֹת!

2.

הִצְלַחְנוּ לַעֲקֹף אֶת אֱלֹהִים
סָלַלְנוּ כְּבִישׁ עוֹקֵף
חָצַבְנוּ מִנְהָרָה
הֵרַמְנוּ הַלִּיקוֹפְטֵר בָּאֲוִיר
רַק לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ הֶעָנֹג שֶׁל אֱלֹהִים
רַק לֹא לָקַחַת לַלֵּב.
אֲפִלּוּ אָמַרְנוּ אֶת מַעֲרַךְ הַתְּפִלּוֹת הַקָּבוּעַ
וְהִפְטַרְנוּ זֶה לְזֶה 'בָּרוּךְ ה", 'בְּעֶזְרַת ה"
אֲבָל מֵאַנּוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ הֶעָרֵב
וְלָקַחַת לַלֵּב.

3.

לְאַף אֶחָד (כִּמְעַט)
לְאַף אֶחָד לֹא אִכְפַּת מִמָּה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר
לְאַף אֶחָד לֹא אִכְפַּת מִמָּה שֶׁאֲנִי מְזַמֵּר
אֲבָל אוֹתִי לֹא יַשְׁתִּיקוּ, לַמְרוֹת שֶׁמְּנַסִּים
וְגַם לֹא יוֹרִידוּ אוֹתִי מֵהַפַּסִּים
וְאוּלַי כֵּן יַצְלִיחוּ, כִּי לְכֹחַ אָדָם יֵשׁ קָצֶה
אֲבָל בְּחַיַּי שֶׁכָּל עוֹד אֲנִי יָכוֹל אֲנִי מְנַסֶּה
וְגַם אִם אֵינִי מַצְלִיחַ, וְאוּלַי טוֹעֶה מִן הַיְּסוֹד
סוֹף הָאֱמֶת לְהִתְגַּלּוֹת וְעָתִיד לְהֵחָשֵׂף כָּל סוֹד.

4.

יֵשׁ לְהִלָּחֵם בָּעֲרִיצוֹת – הִיא אָמְרָה, וְצָדְקָה
אֲבָל כֵּיצַד?
כָּרֶגַע הַכּוֹחַ שׁוֹלֵט וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו
וְהוּא לוֹחֵשׁ בְּאָזְנֶיךָ – לֹא סְתָם הַכּוֹחַ שׁוֹלֵט, זֶה רְצוֹן הָאֵל וְעָלֶיךָ לְהִכָּנַע לוֹ
וְאַתָּה לֹא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה רְצוֹן הָאֵל, אֲבָל נִכְנַע לַכּוֹחַ בְּאֵין בְּרֵרָה
וְרַק מִבֵּין חֲרִיצָיו הָאֵל לוֹחֵשׁ לְךָ – אֲנִי כָּאן.
יֵשׁ לְהִלָּחֵם בָּעֲרִיצוֹת – הִיא אָמְרָה, וְצָדְקָה.
אֲבָל כֵּיצַד?

5.

כָּל הַדְּבָרִים שִׁקְרִיִּים בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה
אֲבָל הָעֲרִיצוֹת שִׁקְרִית יוֹתֵר
כִּי תְּנוּ לִי לְבַד לְבַצֵּעַ לְמִידָה
וְאֶל תַּצְמִידוּ לִי שׁוֹטֵר
וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אֹמַר דָּבָר נָכוֹן
וְאוּלַי אַף דְּבַר אֱמֶת אֲאַתֵּר
וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אֶהְיֶה נָחֹן
וּמִכָּל מַכְאוֹבַי אֶפָּטֵר.

1.

בַּמֶּמְשָׁלָה מְחַלְּקִים אֶת עוֹר הַדֹּב
בַּמֶּשֶׁק מְחַלְּקִים אֶת הָעוּגָה
כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְנֵתַח מִן הַטּוֹב
מְקַבֵּל אֶת שֶׁלּוֹ וְאָז נִרְגַּע
כְּמוֹ הַסָּבְתָא שֶׁבִּשְּׁלָה דַּיְסָה
וְנָתְנָה לְזֶה וּלְזֶה, וּלְזֶה לֹא נִשְׁאַר
נִרְאֶה שֶׁכֻּלָּם נִלּוֹשִׁים בְּאוֹתָהּ עִסָּה
וְרַק אֲנִי בַּחוּץ נוֹתַר.

1.

הַחֹמֶר הוּא גָּלְמִי וְשׁוֹתֵק וְקָשׁוּחַ
וְהַמִּלָּה מְנַסָּה לְדוֹבֵב אוֹתוֹ
לְרֶגַע הוּא מַסְכִּים וְנוֹתֵן לָהּ קְצָת מֵעַצְמוֹ
אַךְ אָז נִסְגַּר שׁוּב וְנֶאֱטַם.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ אַרִיסְטוֹ וְהָרַמְבָּ"ם הִמְשִׁילוּ אֶת הַחֹמֶר לְאִשָּׁה וְאֶת הַצּוּרָה לְגֶבֶר, כַּנִּרְאֶה תְּפִיסָה שׁוֹבִינִיסְטִית מָסוֹרָתִית. בְּעֵינַי זֶה בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ, הַנָּשִׁים הֵן הַרְבֵּה יוֹתֵר מִלּוּלִיּוֹת, וְהַגְּבָרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר שׁוֹתְקִים, אוֹ קוֹרֶקְטִיִּים.
מִצַּד שֵׁנִי, הַנָּשִׁים הֵן גַּם הַרְבֵּה יוֹתֵר גּוּפָנִיּוֹת, חוּשָׁנִיּוֹת, חוּשִׁיּוֹת. הֵן חָשׁוֹת כָּל תְּנוּדָה שֶׁלְּךָ, כָּךְ לְפָחוֹת עַל פִּי תְּחוּשָׁתִי. אָז אוּלַי בְּכָל זֹאת אַרִיסְטוֹ וְהָרַמְבָּ"ם צָדְקוּ.

2.

שִׁיר נָאִיבִי
מָה רַבָּה בָּעוֹלָם הַיִּפְעָה
וּמָה רַבָּה הַשִּׁפְעָה בּוֹ
תֵּבֵל עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה
עוֹלָם זֶה, מָה רַבָּה הַשִּׂמְחָה בּוֹ
הִיא כֻּלָּהּ מִמְּרוֹם נִשְׁפְּכָה
וְהֻחְדְּרָה לָאָדָם לְלִבּוֹ
בַּמּוֹעֲדִים בְּחֵיק הַמִּשְׁפָּחָה
בְּעֵת פְּרִיחָתוֹ וְלִבְלוּבוֹ.

יְהוּדָה אִישׁ קְרָיוֹת, תָּפְסוּ אוֹתְךָ כְּקָרְבָּן, כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת מִישֶׁהוּ הָיָה צָרִיךְ לְהַסְגִּיר אֶת יֵשׁוּעַ, הֲרֵי כֻּלָּם הִכִּירוּ אוֹתוֹ, הֲרֵי רַק כַּמָּה יָמִים קֹדֶם נָאַם בַּמִּקְדָּשׁ וְהָפַךְ אֶת דּוּכְנֵי הַמּוֹכְרִים. לְמִי הֵם מְנַסִּים לִמְכֹּר אֶת זֶה? וַהֲרֵי לְפִי דִּבְרֵיהֶם כָּל מַהֲלַךְ חַיָּיו שֶׁל יֵשׁוּעַ הָיָה מְתֻכְנָן מֵרֹאשׁ, אַתָּה רַק הוֹצֵאתָ אוֹתוֹ אֶל הַפֹּעַל. וְהָאִם אַתָּה לְבַדְּךָ בָּגַדְתָּ? פֶּטְרוּס הִתְכַּחֵשׁ לְיֵשׁוּעַ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּמַהֲלַךְ הַצְּלִיבָה, לַמְרוֹת שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה זֹאת. לְמַעֲשֶׂה, כֻּלָּם הִפְנוּ לוֹ עֹרֶף. אַתָּה לְפָחוֹת הִתְחָרַטְתָּ, הֶחְזַרְתָּ אֶת הַכֶּסֶף, וְאַף תָּלִית אֶת עַצְמְךָ. מָה עוֹד רוֹצִים מֵחַיֶּיךָ? אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁבְּכָל דָּת צָרִיךְ מִישֶׁהוּ לִשְׂנֹא, גַּם בַּדָּת הַמַּכְרִיזָה עַל עַצְמָהּ כְּדַת הָאַהֲבָה לַכֹּל, גַּם לַחוֹטְאִים. אִם הֵם בֶּאֱמֶת סוֹלְחִים לַחוֹטְאִים, מַדּוּעַ לְךָ לֹא סָלְחוּ? מַדּוּעַ שִׁמְךָ, ג'וּדָאס, הָפַךְ לְשֵׁם גְּנַאי בְּאַרְצוֹתֵיהֶם? מַדּוּעַ דְּנַטֶּה שָׁם אוֹתְךָ בַּמָּדוֹר הַשְּׁבִיעִי בַּגֵּיהִנּוֹם? אַךְ לֹא רַק אוֹתְךָ הֵם שָׂנְאוּ, כִּי אִם אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, וְכָךְ שִׁמְךָ, יְהוּדָה, הָפַךְ לְסֵמֶל לַיְּהוּדִים כֻּלָּם. הֵם אָמְרוּ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַר כְּתִזְכֹּרֶת לָעָם אֲשֶׁר זָעַם אֱלֹהִים עַל כִּי דָּחוּ וְהִסְגִּירוּ אֶת יֵשׁוּעַ לַשִּׁלְטוֹנוֹת. 'דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ', מְסֻפָּר שֶׁאָמְרוּ אָז הַיְּהוּדִים, וְזֶה הָיָה הַגּוֹרֵם לִרְדִיפָתָם מֵאָז וּמֵעוֹלָם. וּבְכֵן, לֹא נֶעֱלַמְנוּ. וְאַף שֶׁמַּמָּשׁ לִקְרַאת הַסּוֹף נִסּוּ לְבַצֵּעַ סוֹף סוֹף אֶת צַו הַהַשְׁמָדָה שֶׁתָּמִיד קִנֵּן בָּהֶם, עַם יִשְׂרָאֵל חַי, וְהוּא חָזַר לְאַרְצוֹ כְּנֶגֶד כָּל תַּחֲזִיּוֹתֵיהֶם, אַךְ בְּהֶתְאֵם לְחֶזְיוֹנוֹת הַנְּבִיאִים, וְהוּא הוֹלֵךְ וּמְשַׂגְשֵׂג. וּבְכֵן, לָכֵן אָנוּ נֹאמַר – יְהוּדָה אִישׁ קְרָיוֹת, אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ וּמְחַבְּקִים אוֹתְךָ! אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!

1.

הַבְּעָיָה בַּסְּפָרִים –
הַרְבֵּה מֶלֶל מְיֻתָּר
כַּמָּה זְמַן נוֹתַר
עַד שֶׁהַסְּבַךְ יֻתַּר
וְנֵדַע לְאָן הוּא חָתַר
לְקַצֵּר הַרְבֵּה מֻתָּר
וַאֲפִלּוּ כָּךְ מוֹתָר
בָּרֶגַע שֶׁהַמֶּסֶר מְאֻתָּר
וְלֹא מֻסְתָּר אוֹ נִסְתָּר.

2.

תַּחְשְׁבוּ שֶׁכָּתַבְתִּי עוֹד שִׁירִים וּמַאֲמָרִים, טוֹב? אֵין לִי עוֹד מָה לוֹמַר.
אֲנִי מְמַחְזֵר דְּבָרִים עַל נִיטְשֶׁה
אֲנִי מְמַחְזֵר דְּבָרִים עַל קֹהֶלֶת
אֲנִי מְמַחְזֵר דְּבָרִים עַל יְהוּדָה אִישׁ קְרָיוֹת
אֲנִי מְמַחְזֵר דְּבָרִים עַל טִיתוֹנוֹס
וְאֵין שׁוֹמֵעַ, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב,
וְאוּלַי בַּדִּין שֶׁכָּךְ יִהְיֶה.
אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶכְתֹּב עוֹד שִׁירִים וּמַאֲמָרִים
וּבָהֶם אַמְשִׁיךְ לְמַחְזֵר, וְאַף אֲמַחְזֵר אֶת הַמִּחְזוּר. כַּמָּה נוֹרָא.
וְאוּלַי עֲתִיד הָעוֹלָם הוּא בְּמִחְזוּר.

(מעלה מחדש)

מִישֶׁהִי חֲבִיבָה מַעַלָה פּוֹסְט אוֹפְּטִימִי, שֶׁבּוֹ הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁבְּכָל רֶגַע הַבְּחִירָה בְּיָדֵנוּ, הָאֱמֶת שֶׁלָּהּ, שֶׁנִּרְאֶה לִי שֶׁהִיא גַּם הָאֱמֶת הַכְּלָלִית, וּבְכָל אֹפֶן זוֹ גַּם הָאֱמֶת שֶׁלִּי, וְזוֹ גַּם הָאֱמֶת שֶׁל הַהוֹגִים הָאֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיסְטִיִּים, וּלְדַעְתִּי אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתָהּ גַּם אֵצֶל קַאנְט, עָלָיו כָּתַבְתִּי לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים, אֲבָל אֲנָשִׁים נֶעֱלָבִים, כְּלוֹמַר בּוֹחֲרִים לְהֵעָלֵב, לַמְרוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְהָבִין אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהֵעָלֵב מִדְבָרִים מְלַבְּבִים אֵלֶּה, אַף כִּי עִם קְצָת מַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת וְהִתְחַשְּׁבוּת בְּצוֹק הָעִתִּים, אֶפְשָׁר. עַל כָּל פָּנִים, הָעַלְמָה הַחֲבִיבָה מוֹרִידָה אֶת הַפּוֹסְט, מִתּוֹךְ הִתְחַשְּׁבוּת נָאָה בְּרִגְשׁוֹת הַנִּפְגָּעִים. אֲבָל כָּל זֶה רַק מְלַמֵּד עַל הַזְּמַנִּים הָרָעִים בָּהֶם אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, עֲלֵיהֶם כְּבָר נִכְתַּב, וּתְהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, ו-הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם. כָּךְ גַּם אֲנִי נוֹהֵג מֵעֵת הִתְפָּרְצוּת הַמַּשְׁבֵּר – מַעֲלֶה אֶת הֲגִיגַי רַק בַּבְּלוֹג שֶׁלִּי, שֶׁהוּא כְּמוֹ הַיּוֹמָן הָאִישִׁי שֶׁלִּי, הַפָּתוּחַ לַהֲצָצָה, וְלֹא בָּרְשָׁתוֹת הַחֶבְרָתִיּוֹת, שֶׁהֵן כִּשְׂדֵה קְרָב, כְּמַעֲרָכָה. עֲלֵיהֶן, אַגַּב, נִרְאֶה לִי שֶׁאֶפְשָׁר לִקְרֹא אֶת הַפָּסוּק – נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה – דֻּבִּי הַפֶיְסְבּוּק וְיוֹנֵי הַטְוִיטֶר, אַךְ סוֹפוֹ –   נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ. וְאֶת, נַעֲרָתִי הַחֲבִיבָה, אִם אַתְּ מַסְכִּימָה שֶׁאֶקְרָא לָךְ כָּךְ, מְקַוֶּה שֶׁאַתְּ אֵינְךָ מִתְנַגֶּדֶת לְכָךְ שֶׁפָּרַשְׁתִּי כָּאן אֶת סִפּוּרְךָ, שֶׁנָּגַע לְלִבִּי, בְּאִם תִּקְרְאִי אוֹתוֹ בְּאַחַד הַיָּמִים.

שומע מהחלון טקס ליום השואה שנערך במכבי האש מול ביתי. איני אוהב טקסים. הקריין אפילו לא מבין מה שהוא קורא, ואומר עימו במקום עמו. קוראים קדיש. גם איני אוהב את הקדיש. קודם כל זה בארמית. שפה שעבר זמנה ולא כולם מבינים אותה. שנית, מה נאמר שם? שתי פסקאות ארוכות עם שבחים לקדוש ברוך הוא, שהוא אלוהים היהודי. אני לא מוצא צורך לשבח אותו ולהתחנף אליו, ולא חושב שבזה הוא חפץ. ועוד מחייבים אותי לומר אמן אחרי כל משפט. אחר-כך שתי פסקאות על שלום. אותן דווקא אני אוהב, ואני בעד שלום. אבל למה רק לישראל? 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל'. ואני הייתי משנה – ועל כל העולם. זוהי בדיוק היהדות הגלותית שאני מסתייג ממנה. אבל אנשים דבקים בה וממלמלים אותה בלי להבין. ואגב, איני חושב שיש משהו מנוגד ליהדות ברצון לשנות את הנוסח.
ואגב כך, גם בתי כנסת איני אוהב ואיני מבקר בהם. יש בהם משהו חד ודכאני בעיניי. ואיני אוהב את מלמולי התפילה החוזרים ונשנים במהירות. איני אוהב את ההפרדה בין נשים וגברים. אפילו בצילומים בקולנוע איני אוהב אותם. כנסיות, לעומת זאת, אני מחבב הרבה יותר. עם השירה השמיימית שלהן והחללים העצומים. אף כי גם בהן יש משהו בעייתי, שקשה לי לנסח אותו מפאת חוסר היכרות מספיקה.
ושוב, כל זה לא מפחית מהיהדות שלי. לפסוקי התנ"ך אני מתחבר מאוד. הייתי מקים את הדת מחדש על בסיס תנ"כי. במיוחד דברי הנביאים.
ועוד יש לדבר על השבת והחגים, אך על כך בפעם אחרת. הייתי משנה, נאמר זאת כך בקצרה. ובעצם כל מה שאמרתי כאן מתאים ליהדות הרפורמית, או – המתחדשת.