הָאֱמֶת הַיְּסוֹדִית בְּיוֹתֵר – רֵבִיזְיָה

וְאוּלַי – אֱמֶת הִיא אַ-מֵת, לֹא מֵת, מָה שֶׁחַי. אֱלֹהִים הוּא אֱלֹהִים חַי וֶאֱלֹהִים אֱמֶת, מַשְׁמָע שֶׁזֶּה אוֹתוֹ הַדָּבָר. מָה שֶׁפּוֹפּוּלָרִי כַּנִּרְאֶה הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת עַל מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי וְחַי מְאוֹד, לֹא סְתָם הוּא מַצְלִיחַ. כָּל עוֹד אָנוּ בַּחַיִּים, עָלֵינוּ לְהִתְמַקֵּד בַּחַיִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם אַחֲרֵי הַמָּוֶת יֵשׁ חַיִּים.
– כֵּן, אֲבָל כָּל זֶה מְסֻרְבָּל וְלֹא מְחֹרָז, לָכֵן אֵין סִכּוּי שֶׁיִּתְפֹּס.