שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר, כְּבָר הִתְיָאַשְׁתָּ מֵהָעוֹלָם? חָקַרְתָּ וּבָדַקְתָּ שֶׁלָּחַיִּים אֵין תּוֹחֶלֶת, אֵין תִּקְוָה לְאָדָם, קָבַעְתָּ. טָרַחְתָּ וְנִסַחְתָּ אֶת מַסְקְנוֹתֶיךָ הַמְּלֻמָּדוֹת עַל פְּנֵי מֵאוֹת עַמּוּדִים סְבוּכִים.
הֵיי, שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר, קַח כַּדּוּר! קַח כַּדּוּר נֶגֶד דִּכָּאוֹן וְהוּא יִפְתֹּר אֶת כָּל בְּעָיוֹתֶיךָ. הַחַיִּים לֹא יֵרָאוּ עוֹד חַסְרֵי מוֹצָא וּפֵשֶׁר. אַתָּה תֵּהֱנֶה לִשְׁמֹעַ אֶת צִיּוּץ הַצִּפּוֹרִים בַּבֹּקֶר!
שְׁמָע, שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר, כָּל מָה שֶׁחָסֵר לְךָ הוּא קְצָת הַמְרַצָה שֶׁל סֵרוֹטוֹנִין בַּמּוֹחַ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַסֵּרוֹטוֹנִין מִשְׁתַּחְרֵר בְּרִגְעֵי אֹשֶׁר, אֲבָל אֲנַחְנוּ נִתְחַכְּמָה לוֹ וְנַהֲפֹךְ אֶת הַיּוֹצְרוֹת, קֹדֶם נַמְרִיץ אֶת הַסֵּרוֹטוֹנִין בְּאֹפֶן מְלָאכוּתִי וְאָז יָבוֹא הָאֹשֶׁר.

מֵעוֹלָם לֹא הֻמְצָא דָּבָר הַרְסָנִי וְאַנְטִי-אֱנוֹשִׁי יוֹתֵר מֵהַטִּפּוּל הַפְּסִיכִיאַטְרִי – עוֹנֶה שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר.

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא:
אבות ו, ד.

הֲכִי טוֹב לִהְיוֹת עָנִי
וְלֹא לִקְנוֹת כָּל דָּבָר שֶׁמִּישֶׁהוּ מוֹכֵר
הֲכִי טוֹב לִהְיוֹת אֲנִי
וְלֹא לִשְׁאֹף לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ אַחֵר
זוֹ הַחָכְמָה הָעַתִיקָה
וְהִיא תְּקֵפָה גַּם לַזְּמַן הַזֶּה
פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל
וְלֹא לִהְיוֹת בְּאַשְׁלָיוֹת הוֹזֶה.

אֲבָל עֲדַיִן נֶחְמָד אִם לַפְּרוּסָה יֵשׁ מִמְרָח
וְשֶׁאַתָּה יָשֵׁן עַל מִזְרָן רַךְ
הַדְּרִישׁוֹת לֹא מֻגְזָמוֹת אַךְ כַּמָּה בְּכָל זֹאת יֵשׁ:
מָזוֹן, מָעוֹן, מַלְבּוּשׁ, מוֹרֶה וּמְרַפֵּא – רַק זֹאת אֲבַקֵּשׁ.

אָנוּ חַיִּים בְּתַת-תַּרְבּוּת
בֵּנְג בֵּנְג
וְשׂוֹחִים בִּרְדִידוּת
בֵּנְג בֵּנְג
סִימוּלַקְרוֹת עַל הַמָּסָךְ
בֵּנְג בֵּנְג
וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּסַּךְ
בֵּנְג בֵּנְג
דִּמּוּיִים וְגַם סְחוֹרוֹת
בֵּנְג בֵּנְג
וְנַעֲבֹר לַפִּרְסוֹמוֹת
בֵּנְג בֵּנְג
וּמָה עִם הַנְּשָׁמָה?
בֵּנְג בֵּנְג
הַמַּמָּשִׁי – מִדְבָּר שְׁמָמָה
בֵּנְג בֵּנְג.

וּמֵעַתָּה אֵדֹּם
כְּמוֹ לִפְנֵי תַּמְרוּר אָדֹם
אִם בְּמֵילָא אֲנִי הֲדוֹם
וּכְמוֹ נִלְחַם בִּבְנֵי אֱדוֹם.

תֹּאכַל לֶחֶם בְּזֵעַת אַפַּיִךְ,
נוֹלַדְתָ לְעָמָל כַּפַּיִךְ,
כְּבָר הַקַּדְמוֹנִים יָדְעוּ זֹאת כְּעֻבְדָּה –
קִלְלַת הָאָדָם הִיא הָעֲבוֹדָה!
אַךְ הָאַחֲרוֹנִים כְּבָר שִׁכְלְלוּ אֶת הַקְּלָלָה
נָתְנוּ לַעֲבָדִים עֲבוֹדָה קָשָׁה וּלְעַצְמָם לָקְחוּ אֶת הַקַּלָה
וְאִם תֹּאמַר, אֵין הֵם הִתְכַּוְּנוּ, הָיְתָה זוֹ סַךְ הַכֹּל תַּקָּלָה –
הֵם הִצְדִּיקוּ עַצְמָם בְּאוֹתָם פְּסוּקִים, שֶׁעִוְּתוּ עַל נְקַלָּה.
וְאִלּוּ הַיּוֹם יֵשׁ חֹפֶשׁ, אַךְ רַק לְמַרְאִית עַיִן
עֲדַיִן הָעֲשִׁירִים שׁוֹלְטִים בַּשּׁוּק, וְלַאֲחֵרִים – אַיִן
וְלַמְרוֹת שֶׁכְּבָר כֵּלֵינוּ מְשֻׁכְלָלִים וּכְבָר הֻמְצָא הַקּוֹמְבַּיִן
אֲנָשִׁים עוֹבְדִים רַק יוֹתֵר וְהֵם מְשֻׁעְבָּדִים עֲדַיִן.

*
הַשִּׁירָה אֵינָהּ מוּבֶנֶת
כִּי אִם תִּתְפְּסוּ אוֹתָהּ
הַמְּשׁוֹרֵר לֹא יִהְיֶה עוֹד חָפְשִׁי.
*
אֵין לִי מִלִּים – אָמַר הַמְּשׁוֹרֵר, אֲבָל אָמַר.
*
אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַקִּיף אִשָּׁה 365 מַעֲלוֹת – שַׂר מֵאִיר אֲרִיאֵל. וְשִׁירָה כֵּן?
*
עוֹד אָמַר מֵאִיר אֲרִיאֵל –
בְּסוֹף כָּל מִשְׁפָּט בְּעִבְרִית יוֹשֵׁב עַרְבִי עִם נַרְגִּילָה.
כַּמָּה נָכוֹן.
אַף כִּי נָכוֹן גַּם לוֹמַר שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם יְהוּדִי תָּנָ"כִי.

אָמְרוּ עָלָיו עַל אַחֵר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה סִפְרִי מִנִין נוֹשְׁרִין מֵחֵיקוֹ – חֲגִיגָה טו, ב.

תְּמוּנָה מִשְׁפַּחְתִּית – אֲנִי שׁוֹכֵב עַל הַסַּפָּה קוֹרֵא סִפְרֵי חוֹל, וְאַבָּא מוּלִי רוֹכֵן עַל הַסְּטֶנְדֶּר, לוֹמֵד סִפְרֵי קֹדֶשׁ. זֶה כְּנֶגֶד זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, וְאֵין רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. אֵין דִּין שְׁכִיבָה כִּישִׁיבָה, אֵין דִּין סִפְרֵי חוֹל כְּסִפְרֵי קֹדֶשׁ, וְאֵין דִּין קְרִיאָה כְּלִמּוּד – אַף כִּי אֲנִי לֹא מַמָּשׁ הִצְלַחְתִּי לְהָבִין אַף פַּעַם אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הַשְּׁנַיִם. אֲבָל זֶה כְּנֶגֶד זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים.
שְׁנֵינוּ קוֹרְאִים הַרְבֵּה. וּלְעִתִּים נִרְאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ כָּאן מִלְחָמָה, מִלְחֶמֶת מֹחוֹת וַאֲמִתּוֹת. וְאִם אָכֵן יֵשׁ כָּאן מִלְחָמָה – אֵין סָפֵק שֶׁאֲנִי מַפְסִיד, בְּאֹפֶן הַנִּגְלֶה הַבָּרוּר בְּיוֹתֵר. אַךְ מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת, הַאִם אֶזְנַח אֶת אֲמִתּוֹתַי? אֶת סְפָרַי אֲנִי כְּבָר בַּדֶּרֶךְ לִזְנֹחַ.
וּלְמַעֲשֶׂה, אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה כְּבָר סִפַּרְתִּי בְּשִׁיר 'קוֹמוּנִיקַצְיָה מִשְׁפַּחְתִּית' שֶׁפִּרְסַמְתִּי בִּנְעוּרַי. שׁוּם דָּבָר מַהוּתִי לֹא הִשְׁתַּנָּה. וּלְמַעֲשֶׂה, לִדְבָרִים אֵלֶּה הָיְתָה מַשְׁמָעוּת מֵעֵבֶר לָמָּה שֶׁאוּכַל לְפָרֵט. הִנֵּה הִתְחַלְתִּי לְגַלּוֹת סוֹדוֹת, אַךְ מַשֶּׁהוּ אֶשְׁמֹר לְעַצְמִי.

אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת – שמואל א, ב, ג.

הַנּוֹצְרִים אוֹמְרִים שֶׁהָאַנְטִי-כְּרִיסְטוּס, יְצִיר הַשָּׂטָן, יִהְיֶה מַעֲתִיקָן. וְאִלּוּ אֲנִי שַׂמְתִּי לֵב, שֶׁגַּם אֲנִי, בְּעֶצֶם, מַעְתִּיק. מָה זֶה מַעְתִּיק? מֻשְׁפָּע. הַאִם זֶה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי הָאַנְטִי-כְּרַיִסְט?
וְעַכְשָׁו בִּרְצִינוּת – כֻּלָּם מַעְתִּיקִים! אוֹ נֶאֱמַר – כֻּלָּם מֻשְׁפָּעִים מְאַחֵרִים בְּצוּרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת. אַתָּה רוֹאֶה קֶטַע יָפֶה, רַעֲיוֹן יָפֶה, וְאַתָּה מְשַׁלֵּב זֹאת בְּשִׁירְךָ, אוֹ בַּהֲגִיגְךָ. זֶה לָאו-דַּוְקָא 'דַּף מְסָרִים', אֶלָּא יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם בְּאֹפֶן בִּלְתִּי מוּדָע.
מֵעֵבֶר לַזֶּה – אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. אָנוּ לוֹקְחִים רַעֲיוֹנוֹת קַיָּמִים וּמִלְּבִישִׁים אוֹתָם בִּלְבוּשׁ חָדָשׁ. בְּיָאלִיק כָּתַב – מִצוּרִי נְקַבְתִּיו, וְהוּא צוֹדֵק, אַךְ אֵין זֶה הַצוּר הָרִאשׁוֹן וְלֹא הַיָּחִיד. צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ.
וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. לְפִי הַמִּדְרָשׁ – נוֹלְדָה לוֹ בַּת וּ'בַּכֹּל' שְׁמָהּ. לְפִי הָרַמְבָּ"ן, מֵהֶסְבֵּר שֶׁשָּׁמַע, יֵשׁ נְקֻדָּה מֶרְכָּזִית וּשְׁמָהּ 'כֹּל', וְהִיא הַמַּשְׁפִּיעָה אֶת הַשֶּׁפַע לְעוֹלָם. וְלִנְקֻדָּה זוֹ אֶפְשָׁר לִקְרֹא גַּם 'בַּת'. לְפִי הָרַמְבָּ"ן, כָּךְ מִתְפַּעְנְחִים מְקוֹמוֹת רַבִּים. אֲנִי, לְמָשָׁל, יָכוֹל לְהַצִּיעַ – חָזָ"ל אָמְרוּ כִּי הַכֹּל מִן הָאִשָּׁה, וְכִי הַשֶּׁפַע תָּלוּי בָּאִשָּׁה, וְכֵן הָאִשָּׁה הִיא בְּרָכָה, חוֹמָה, וְעוֹד. וְהִנֵּה, אֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי הַ'כָּל' מִן הָאִשָּׁה, אוֹתָהּ נְקֻדָּה אֶמְצָעִית, אוֹתָהּ נְקֻדָּה שֶׁבְּמִזְרַח נִקְרֵאת 'נֶפֶשׁ הָעוֹלָם', מָהַטְמָה.
אִם כָּךְ, יִתָּכֵן שֶׁהַכֹּל נוֹבֵעַ מִתּוֹךְ נְקֻדָּה אֶמְצָעִית זוֹ. יִתָּכֵן שֶׁקַּיָם מַעְיַן נִסְתָּר שֶׁכֻּלָּנוּ שׁוֹתִים מִמֵּימָיו, הַזּוֹרְמִים בָּאֲפִיקִים הַשּׁוֹנִים. דּוֹמַנִי שֶׁרַבִּי נַחְמָן דִּבֵּר עַל מַעְיָן כָּזֶה. וְגַם אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ מַעְיָן כָּלְשֶׁהוּ עַל שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן.
אַךְ אֲבוֹי! אָמַרְתִּי כִּי אֲנִי אֵינִי אוֹהֵב דִּבְרִי קַבָּלָה, וְהִנֵּה הִגַּעְתִּי אֲלֵיהֶם…

בְּרֹאשִׁי מִתְנַגֵּן שִׁירוֹ שֶׁל לֵיאוֹנַרְד כֹּהֵן, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל – עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַסּוֹף קָרוֹב, אוּכַל בְּבִטְחָהּ לְהַגִּיד, עָשִׂיתִי זֹאת בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי. וַאֲנִי מְהַרְהֵר – הָאִם בֶּאֱמֶת הַסּוֹף קָרוֹב? יֵשׁ תְּחוּשָׁה כְּזוֹ. אֲבָל בֵּין אִם כֵּן וּבֵין אִם לֹא – אֲנִי מַמְשִׁיךְ וּמְהַרְהֵר – אָכֵן עָשִׂיתִי זֹאת בְּדַרְכִּי, הָלַכְתִּי בְּדֶרֶךְ מִשֶּׁלִּי, הַגַּם שֶׁפְּתַלְתַּלָּה הָיְתָה וּמְלֵאַת חַתְחַתִּים.
אַף כִּי לְמַעֲשֶׂה, אֲנִי חוֹשֵׁב – הָיוּ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעָלוּ בְּדַעְתִּי וְלֹא עֲשִׁיתִים. עָשִׂיתִי אוֹתָם בַּדִּמְיוֹן, וְלֹא בַּפֹּעַל. כְּמוֹ, לְמָשָׁל, לַעֲבֹר לְחוּ"ל לְאַחַר הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה בְּעַזָּה. מִכֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר לֹא הִתְאַפְשֵׁר בַּפֹּעַל, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי – רְאֵה עַצְמְךָ כְּמִי שֶׁעָשָׂה זֹאת. מָה לִי וּלְאֶרֶץ דָּמִים צַעֲקָנִית זוֹ? אֲבָל, לְמַעֲשֶׂה, נִשְׁאַרְתִּי פֹּה, וַאֲנִי עֲדַיִן כָּאן.
אוֹ, לְמָשָׁל, לִילָךְ, שֶׁפַּעֲמַיִם נִפְגַּשְׁתִּי בָּהּ בִּנְסִבּוֹת נִסִּיּוֹת, אֲבָל לֹא עָשִׂיתִי עִם זֶה כְּלוּם. וּבְאוֹתוֹ הָאֹפֶן, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת, מִיכַל.
כְּמוֹ כֵן, הָיוּ עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעָלָה בְּדַעְתִּי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשִׂיתִי – וְלֹא אֲפָרֵט.

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה – בראשית ה, כט.

מָה יְנַחֲמֶנּוּ מִסֵּבֶל יָמֵינוּ?
מָה יְנַחֲמֶנּוּ מֵהֶבֶל חַיֵּינוּ?
הַאִם הָעֲבוֹדָה וְהַמְּלָאכָה?
בְּמִדָּה מוּעָטָה וְיוֹתֵר כִּבְדִיחָה.
הַאִם בַּסְּפָרִים נִמְצָא נֶחָמָה?
זֶה אֶפְשָׁרִי, אַךְ כָּל זֶה בִּשְׁבִיל מָה?
וְאוּלַי בַּזּוּגִיּוּת נִמְצָא מָזוֹר?
כָּךְ נִשָׁעֵן זֶה עַל זֶה וּלְזֶה לְזֶה נַעֲזֹר.
לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ
אֲבָל הוּא לְבַדּוֹ בֵּין כֹּה וָכֹה
כָּךְ שָׁר זַךְ, הַמְּשׁוֹרֵר הַבּוֹדֵד
שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא הִצְלִיחַ אֶת רוּחוֹ לְעוֹדֵד.
אָז אוּלַי פָּשׁוּט הַיְּדִידוּת הִיא הַמּוֹצָא?
אִישׁ לְרֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק
אַךְ כְּבָר אַמְרוּ חֲכָמֵינוּ – הָאַחִים שׂוֹנְאִים
רְאוּ מָה שֶׁעָשׂוּ לְיוֹסֵף, לֹא נָעִים.
אִם כָּךְ, חֲבֵרִים, נוֹתַר הַמּוֹצָא הָאַחֲרוֹן
וְהוּא פָּשׁוּט – תְּרוּפוֹת נוֹגְדוֹת דִּכָּאוֹן!

בַּסּוֹף אָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁנֹּחַ
וְלֹא כָּל הַיּוֹם מִכְּאֵבָיו לִגְנֹחַ.