וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים

וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. – קהלת ב, יז.

אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת חַיִּים!
חַיִּים לֹא מוֹעִיל לִי בִּכְלוּם וְלֹא כֵּיף לִי אִתּוֹ.
חַיִּים רַק מֵצִיק לִי כָּל הַזְּמַן וּמַתִּישׁ אוֹתִי.
מָה אֲנִי צָרִיךְ אֶת חַיִּים בַּחַיִּים שֶׁלִּי?
הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ.
חַיִּים נִדְבַּק אֵלַי וְלֹא רוֹצֶה לַעֲזֹב.
מָה לַעֲשׂוֹת עִם חַיִּים הַזֶּה תַּגִּידוּ לִי? וְעַד מָתַי אֶסְבֹּל אוֹתוֹ?