ג'וֹרְג' בָּרְקְלִי טָעַן שֶׁלְּהִתְקַיֵּם זֶה לְהִתָּפֵס. הוּא כַּנִּרְאֶה חָשַׁב שֶׁאִם הוּא מַעֲלֶה שִׁיר לְפֶיְסְבּוּק וְאַף אֶחָד לֹא מֵבִין אוֹתוֹ, אוֹ אַף אֶחָד לֹא קוֹרֵא אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא נֶאֱמָר זֹאת בְּפַשְׁטוּת – שֶׁהַשִּׁיר לֹא מְקַבֵּל מַסְפִּיק לַיְקִים, כִּי אָז הוּא לֹא קַיָּם. לוּ הָיָה חַי הַיּוֹם, וַדַּאי הָיָה מְבַלֶּה זְמַן רַב מוּל הַסֵּלוֹלָרִי שֶׁלּוֹ וְשָׂמֵחַ עַל כָּל לַיְק נוֹסָף.