יֵשׁ שָׁוִים וְיֵשׁ שָׁוִים יוֹתֵר

כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם – מִשְׁלֵי כז, יט.

אֵלֶּה מְדַבְּרִים עַל שֹׁוִי וְאֵלֶּה עַל שִׁוְיוֹן
וְאִלּוּ אֲנִי מְדַבֵּר עַל שִׁוְיוֹן הַנֶּפֶשׁ
זֶה כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ שָׁוָה לְעַצְמָהּ וּמִשְׁתַּקֶּפֶת בְּעַצְמָהּ, הִיא יוֹדַעַת אֶת עֶרְכָּה וְהַכֹּל שָׁוֶה בְּעֵינֶיהָ.
שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד.