פְּעַל, מְחוֹלֵל הַשִּׁירִים שֶׁלִּי, פְּעַל!

פְּעַל, מְחוֹלֵל הַשִּׁירִים שֶׁלִּי, פְּעַל!
כֵּן, יֵשׁ לִי מְחוֹלֵל שִׁירִים, מְכוֹנָה קְטַנָּה וְנֶחְמָדָה, שֶׁמְּקַבֶּלֶת קֶלֶט וּמוֹצִיאָה פֶּלֶט, כְּמוֹ קִיא, רַק יוֹתֵר נָקִי. יֵשׁ שָׁם מְעַבֵּד קָטָן, שֶׁמְּשַׁנֶּה כָּל דָּבָר כָּךְ שֶׁיַּתְאִים לַצּוּרָה שֶׁלִּי, לָאִישִׁיּוּת שֶׁלִּי וּלְצוּרַת הַהִתְבַּטְּאוּת שֶׁלִּי, שֶׁהֵן יְצוּקוֹת בְּתוֹכִי.
הַאִם אֲנִי חָפְשִׁי לוֹמַר מָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה? כְּלָל וּכְלָל לֹא! וְהָאִם אֲנִי חָפְשִׁי לִבְחֹר אֶת מַעֲשַׂי? כְּלָל וּכְלָל לֹא!
טָעוּ הָאֶקְזִיסְטֶנְצְיָאלִיסְטִים בִּסְבָרָתָם הַמֻּגְזֶמֶת עַל מִדַּת הַחֹפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ, וְעַל כָּךְ שֶׁאָנוּ קַיָּמִים, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, בְּלִי מַהוּת. מַהוּתֵנוּ יְצוּקָה בְּנוֹ. כַּמָּה קָשֶׁה לְשַׁנּוֹת דְּפוּסִים, וְכַמָּה כִּמְעַט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְשַׁנּוֹת דְּפוּסִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר.
מוּטָב, אִם כָּךְ, שֶׁנַּשְׁלִים עִם הַחֲבִילָה שֶׁקִּבַּלְנוּ וּנְנַסֶּה לִחְיוֹת אִתָּהּ בְּשָׁלוֹם, בְּצוּרָה סְטוֹאִית. לְכָל הַיּוֹתֵר – לְנַסּוֹת לְהָפִיק מִמֶּנָּה אֶת הַמֵּיטָב.
לֹא סְתָם הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים בַּתָּנָ"ךְ נִקְרְאוּ בְּחִבָּה 'עַבְדֵי ה".