תְּמוּנָה מִשְׁפַּחְתִּית

אָמְרוּ עָלָיו עַל אַחֵר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה סִפְרִי מִנִין נוֹשְׁרִין מֵחֵיקוֹ – חֲגִיגָה טו, ב.

תְּמוּנָה מִשְׁפַּחְתִּית – אֲנִי שׁוֹכֵב עַל הַסַּפָּה קוֹרֵא סִפְרֵי חוֹל, וְאַבָּא מוּלִי רוֹכֵן עַל הַסְּטֶנְדֶּר, לוֹמֵד סִפְרֵי קֹדֶשׁ. זֶה כְּנֶגֶד זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, וְאֵין רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. אֵין דִּין שְׁכִיבָה כִּישִׁיבָה, אֵין דִּין סִפְרֵי חוֹל כְּסִפְרֵי קֹדֶשׁ, וְאֵין דִּין קְרִיאָה כְּלִמּוּד – אַף כִּי אֲנִי לֹא מַמָּשׁ הִצְלַחְתִּי לְהָבִין אַף פַּעַם אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הַשְּׁנַיִם. אֲבָל זֶה כְּנֶגֶד זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים.
שְׁנֵינוּ קוֹרְאִים הַרְבֵּה. וּלְעִתִּים נִרְאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ כָּאן מִלְחָמָה, מִלְחֶמֶת מֹחוֹת וַאֲמִתּוֹת. וְאִם אָכֵן יֵשׁ כָּאן מִלְחָמָה – אֵין סָפֵק שֶׁאֲנִי מַפְסִיד, בְּאֹפֶן הַנִּגְלֶה הַבָּרוּר בְּיוֹתֵר. אַךְ מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת, הַאִם אֶזְנַח אֶת אֲמִתּוֹתַי? אֶת סְפָרַי אֲנִי כְּבָר בַּדֶּרֶךְ לִזְנֹחַ.
וּלְמַעֲשֶׂה, אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה כְּבָר סִפַּרְתִּי בְּשִׁיר 'קוֹמוּנִיקַצְיָה מִשְׁפַּחְתִּית' שֶׁפִּרְסַמְתִּי בִּנְעוּרַי. שׁוּם דָּבָר מַהוּתִי לֹא הִשְׁתַּנָּה. וּלְמַעֲשֶׂה, לִדְבָרִים אֵלֶּה הָיְתָה מַשְׁמָעוּת מֵעֵבֶר לָמָּה שֶׁאוּכַל לְפָרֵט. הִנֵּה הִתְחַלְתִּי לְגַלּוֹת סוֹדוֹת, אַךְ מַשֶּׁהוּ אֶשְׁמֹר לְעַצְמִי.