עַל הָעֲבוֹדָה (לִכְבוֹד יוֹם הַזִּכָּרוֹן לָעַבְדוּת)

תֹּאכַל לֶחֶם בְּזֵעַת אַפַּיִךְ,
נוֹלַדְתָ לְעָמָל כַּפַּיִךְ,
כְּבָר הַקַּדְמוֹנִים יָדְעוּ זֹאת כְּעֻבְדָּה –
קִלְלַת הָאָדָם הִיא הָעֲבוֹדָה!
אַךְ הָאַחֲרוֹנִים כְּבָר שִׁכְלְלוּ אֶת הַקְּלָלָה
נָתְנוּ לַעֲבָדִים עֲבוֹדָה קָשָׁה וּלְעַצְמָם לָקְחוּ אֶת הַקַּלָה
וְאִם תֹּאמַר, אֵין הֵם הִתְכַּוְּנוּ, הָיְתָה זוֹ סַךְ הַכֹּל תַּקָּלָה –
הֵם הִצְדִּיקוּ עַצְמָם בְּאוֹתָם פְּסוּקִים, שֶׁעִוְּתוּ עַל נְקַלָּה.
וְאִלּוּ הַיּוֹם יֵשׁ חֹפֶשׁ, אַךְ רַק לְמַרְאִית עַיִן
עֲדַיִן הָעֲשִׁירִים שׁוֹלְטִים בַּשּׁוּק, וְלַאֲחֵרִים – אַיִן
וְלַמְרוֹת שֶׁכְּבָר כֵּלֵינוּ מְשֻׁכְלָלִים וּכְבָר הֻמְצָא הַקּוֹמְבַּיִן
אֲנָשִׁים עוֹבְדִים רַק יוֹתֵר וְהֵם מְשֻׁעְבָּדִים עֲדַיִן.