כַּמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ חֹמֶר וְצוּרָה
כַּמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ אוֹבְּיֶקְטִיבִי וְסוּבְּיֶקְטִיבִי
כַּמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ טֶבַע וּטְרַנְסְצֶנְדֶּנְצִיָּה
כַּמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מֻנָּחִים רַבִּים לְשַׂחֵק עִמָּם
וְכַמָּה טוֹב שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַחֲצוֹתָם בְּדִיּוּק בָּאֶמְצַע,
כְּמוֹ אֲפַרְסֵק.

זוּגוֹת זוּגוֹת הֵם נִכְנָסִים לַתֵּבָה.

מָה הֵם הַחַיִּים?
רוּטִינָה שֶׁל טְרוּנְיָה וּרְטִינָה
כְּמוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר
אֲבָל אֲנִי לֹא אֶנְטֹר לָהֶם כְּמוֹ טִירָן
כִּי הֵם הָיוּ רַק טִירוֹנִים
וְכָךְ אֲנַחְנוּ.

אֵינֶנִּי בֶּן אֱנוֹשׁ וְשׁוּם דָּבָר אֱנוֹשִׁי אֵינוֹ מֻכָּר לִי.
חִסְּכוּ מִמֶּנִּי אֶת אַהֲבוֹתֵיכֶם וְקִנְאוֹתֵיכֶם הַקְּטַנּוֹת.
סָפְרוּ לִי עַל רַעֲיוֹנוֹתֵיכֶם הַגְּדוֹלִים,
אַךְ רַק אִם תּוּכְלוּ לְבַטֵּא אוֹתָם בְּמֻנָּחִים מָתֵמָטִיִּים.

לְפִי הַבּוּדְהִיזְם, חָכְמָה וְחֶמְלָה הֵן שְׁתֵּי כְּנָפַיִם שֶׁל אוֹתָהּ צִפּוֹר, אֲשֶׁר רַק בְּצֵרוּף שְׁתֵּיהֶן תּוּכַל לָעוּף, לְהִתְגַּבֵּר עַל הַסֵּבֶל.
כִּי אִם רַק חָכְמָה לְךָ, מִיָּד תָּבוּז לַהֲמוֹן הַנִּבְעָרִים, וְרֶגַע אַחַר-כָּךְ תִּכְעַס עֲלֵיהֶם – בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס.
אֲבָל הַחֶמְלָה תְּפוֹגֵג אֶת הַכַּעַס הַזֶּה.
וְאִם רַק חֶמְלָה לְךָ, מְאוֹד תִּרְצֶה לַעֲזֹר, אַךְ לֹא תֵּדַע אֵיךְ. אֲנָשִׁים יְחַיְּכוּ אֵלֶיךָ בְּנִימוּס, אֲבָל יַמְשִׁיכוּ מִמְּךָ וָהָלְאָה.
כָּאן מְעַט חָכְמָה תַּעֲזֹר.

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד – וְזוֹ עֻבְדָּה!
רַק אִם תֵּלֵךְ רַק בִּמְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת עֲלֵיהֶם, רַק בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁנֹּגֵהַּ עֲלֵיהֶם אוֹר – תֵּלֵךְ בְּבִטְחָה וְרַגְלְךָ לֹא תִּגֹּף.
וְהָעִקָּר, לֹא לְפַחֵד כְּלָל.
לֹא מְרוּחוֹת וְשֵׁדִּים – כִּי הֵם אֵינָם קַיָּמִים, וְלֹא מִמָּה שֶׁצּוֹפֵן לָנוּ הֶעָתִיד – כִּי אֶת אָשֵׁר בְּיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת עָשִׂינוּ.

(שיר שכתבתי בגיל 15 בערך ואני משחזר מהזיכרון).

גַּם אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד וְהָעוֹלָם נִרְאָה לְלֹא כָּחָל וְשָׂרָק
שָׁתִיתִי מִבּוֹר הַמַּיִם, בְּאֵין צָמָא אֵין סֵבֶל.

גַּם אֲנִי הִתְבַּגַּרְתִּי, וְאֶל הַבּוֹר אֵיךְ לֹא אִירַק?
כִּי גִּלִּיתִי שֶׁעַל רִגְעֵי הָאֹשֶׁר גּוֹבְרִים הַיָּגוֹן וְהָאֵבֶל.

גַּם אֲנִי נִהְיֵיתִי אִישׁ וְהִשְׁלַמְתִּי עִם כָּל מַכְאוֹבַי
עוֹד מֵהַמַּיִם הַמֻּרְעָלִים מְלוֹא לוֹגְמַי לְלִבִּי הָרָוֶה.

גַּם אֲנִי הִזְדַּקַּנְתִּי וּבְּעוֹדִי שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי
אוּכַל בְּבִטְחָה לְהַגִּיד – זֶה לֹא הָיָה שָׁוֶה!

קוֹרֵא שֶׁהָאָדָם הוּא כְּמוֹ בָּצָל
אֵין לוֹ גַּרְעִין שֶׁל אִישִׁיּוּת עַצְמִית, אֶלָּא שְׁכָבוֹת-שְׁכָבוֹת שֶׁל הַתְנָיוֹת חֶבְרָתִיּוֹת שׁוֹנוֹת.
אִם תְּקַלֵּף אֶת הַשְּׁכָבוֹת הָאֵלֶּה לֹא יִשָּׁאֵר דָּבָר.
אֲבָל כַּמָּה תִּבְכֶּה בְּמַהֲלַךְ הַקִּלּוּף, הוֹ, כַּמָּה תִּבְכֶּה.

וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. – קהלת ב, יז.

אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת חַיִּים!
חַיִּים לֹא מוֹעִיל לִי בִּכְלוּם וְלֹא כֵּיף לִי אִתּוֹ.
חַיִּים רַק מֵצִיק לִי כָּל הַזְּמַן וּמַתִּישׁ אוֹתִי.
מָה אֲנִי צָרִיךְ אֶת חַיִּים בַּחַיִּים שֶׁלִּי?
הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ.
חַיִּים נִדְבַּק אֵלַי וְלֹא רוֹצֶה לַעֲזֹב.
מָה לַעֲשׂוֹת עִם חַיִּים הַזֶּה תַּגִּידוּ לִי? וְעַד מָתַי אֶסְבֹּל אוֹתוֹ?

שְׁפִּינוֹזָה פָּרַשׂ אֶת הַשָּׁטִיחַ לִפְנֵי הַמַּדְּעָנִים.
בִּמְעַבַּדְתּוֹ לִטֵּשׁ עֲדָשׁוֹת, לְטֵלֶסְקוֹפִּים וּמִיקְרוֹסְקוֹפִּים, שֶׁיְּקַדְּמוּ אֶת עוֹלַם הַפִיזִיקָה וְאֶת עוֹלַם הַבִּיּוֹלוֹגְיָה וְהַכִימְיָה.
וּבְמַעְבַּדְתּוֹ הַפִילוֹסוֹפִית דָּרַשׁ לְאַפְשֵׁר חֲקִירָה חָפְשִׁית, וּלְנַתֵּק אֶת הַפִילוֹסוֹפְיָה וְהַמַּדָּע מִכַּבְלֵי הַתֵּאוֹלוֹגְיָה.
כָּךְ נִפְרְשָׂה הַדֶּרֶךְ, עֶקְרוֹנִית וּמַעֲשִׂית, לִפְנֵי הַמַּדְּעָנִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו.

כְּשֶׁיֶּלֶד חוֹזֵר שׁוּב וָשׁוּב עַל הַשְּׁאֵלָה – לָמָּה? לָמָּה? לָמָּה? – הוּא מַדְּעָן קָטָן. וּכְשֵׁם שֶׁלְּעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אִתּוֹ לְסוֹף הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַזּוֹ, כָּךְ כַּנִּרְאֶה גַּם הַמַּדָּע לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעַ לְסוֹף הַדֶּרֶךְ. הַשְּׁאֵלָה הִיא עַל כַּמָּה שְׁאֵלוֹת 'לְמָה?' אָנוּ מַצְלִיחִים לַעֲנוֹת לִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נִשְׁבָּרִים אוֹ מְאַבְּדִים סַבְלָנוּת, וּמָה אָנוּ מוֹצְאִים בַּדֶּרֶךְ.
וּמִנֶּגֶד, דָּבָר שֶׁהַרְבֵּה הוֹרִים אוֹמְרִים לְיַלְדֵיהֶם הוּא – 'כָּכָה זוֹ לֹא תְּשׁוּבָה'!