חֶרֶב הַלָּשׁוֹן (שירבוטון)
כָּל אֶחָד שׁוֹלֵף חֶרֶב, חֶרֶב הַלָּשׁוֹן,
חֶרֶב הַיּוֹנָה (הִיא הָחֶרֶב הַמּוֹנָה), לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם
דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם
עַד אֲשֶׁר יָבוֹא אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר –
וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה
וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע
וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
זוֹ חֶרֶב הַיּוֹנָה, יוֹנַת הַשָּׁלוֹם.

הַשְׂכָּלָה חָפְשִׁית אוֹ דָּת מְקֻבַּעַת?
מָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, אֶפְשָׁר לָדַעַת?
הַדָּת טוֹעֶנֶת שֶׁהָאֱמֶת נִמְצֵאת רַק בָּהּ
וְאִלּוּ הַהַשְׂכָּלָה טוֹמֶנֶת רַק סָפֵק בְּחוּבָּהּ
וְאוּלָם, דַּוְקָא הִיא מְקַדֶּמֶת אֶת הָעוֹלָם
אִם כָּךְ, מַדּוּעַ לֹא גַּם וְגַם?
אֶלָּא שֶׁבְּכָל תִּרְכֹּבֶת יְסוֹד אֶחָד גּוֹבֵר
וּכְשֶׁהַיְּסוֹדוֹת מְנֻגָּדִים הַחֹמֶר מִתְפּוֹרֵר.
אִם כָּךְ, אוּלַי נִפְעַל בְּצוּרַת הַפְרֵד וּמְשֹׁל?
הַהַשְׂכָּלָה תִּשְׁלֹט וְהַדָּת לֹא תְּהַוֶּה מִכְשׁוֹל
כְּמוֹ שֶׁהֵרְצְל אָמַר – הַדָּת תִּסָּגֵר בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת
וְהַחִלּוֹנִיּוֹת הִיא זוֹ שֶׁתִּשְׁלֹט בַּכְּנֶסֶת.
זֹאת אָכֵן נִרְאֵית לִי הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר
כִּי אַחֶרֶת לִבְעָיָתֵנוּ לֹא יִהְיֶה פּוֹתֵר.

ב"מדינת היהודים" כתב הרצל: "האמונה אכן מלכדת אותנו, ואילו המדע עושה אותנו חופשיים. על כן, לא ניתן למגמות התיאוקרטיות של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להשאירם בבתי-הכנסת, כשם שנחזיק את אנשי הצבא בקסרקטינים. הצבא והכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וראוי לתפקידיהם הנכבדים, אך אל להם להתערב בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם. כל אדם הוא חופשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו, כמו בלאומיותו".

כְּשֶׁפִּילְטוּס נִפְגַּשׁ עִם יֶשׁוּ הוּא שָׁאַל אוֹתוֹ – 'מַהִי אֱמֶת?', כָּךְ כָּתוּב. מָה שֶׁלֹּא כָּתוּב הוּא שֶׁאַחַר כָּךְ הוּא הִמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת –
אֵיךְ אֶפְשָׁר לָדַעַת מָה הָאֱמֶת? הַאִם יֵשׁ בִּכְלָל אֱמֶת? הַאִם יֵשׁ אֱמֶת אַחַת, אוֹ שֶׁכָּל אֶחָד מַחֲזִיק בֶּאֱמֶת אַחֶרֶת? הַאִם הָאֱמֶת הִיא רַק חָמְרִית אוֹ רַק רוּחָנִית, אוֹ גַּם וְגַם? הַאִם אָנוּ יְכוֹלִים לְהַכִּיר אֶת הָעוֹלָם כְּפִי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ אֶמְצָעֵי הַחִישָׁה וְהַהַכָּרָה שֶׁלָּנוּ? מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָדַעַת?
כֵּן, הָיְתָה לָהֶם שִׂיחָה פִילוֹסוֹפִית הֲגוּנָה, שֶׁמִּשּׁוּם מָה נִשְׁמְטָה מֵהַכָּתוּב. יֶשׁוּ, אַגַּב, עָנָה לוֹ בְּמִשְׁפָּט אֶחָד, שֶׁנִּכְתַּב בְּמָקוֹם אַחֵר –
'אֲנִי הַדֶּרֶךְ, הָאֱמֶת וְהַחַיִּים', כָּךְ סַתָם וְאָמַר.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מֵעֵבֶר לַחֹק.
נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה אֵינוֹ עוֹבֵר עַל שׁוּם הֲלָכָה וּבְכָל זֹאת נִקְרָא נָבָל.
רַמְזוֹר אָדֹם בִּכְבִישׁ מְבֻדָּד כְּשֶׁאֵין מְכוֹנִיּוֹת – לֹא חוֹבָה לְהִשָּׁמַע לוֹ.
בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא נֶאֱמַר שֶׁעָלֶיךָ לִהְיוֹת נֶחְמָד לַאֲנָשִׁים, אֲבָל זֶה מֻמְלָץ בְּחֹם.
שִׁירִים לֹא הָיוּ נִכְתָּבִים מֵעוֹלָם אִם רַק הָיִינוּ נִשְׁמָעִים לְחֻקִּים.
אֵין חֻקִּים בָּאַהֲבָה.

מָה יוֹצִיאֶנּוּ מֵהַלּוּפּ?
אוּלַי אֵיזֶה גֶּנֶרָל אוֹ אַלּוּף?
אוּלַי פְּסִיכוֹלוֹג שֶׁיַּשִּׂיג תּוֹבָנָה?
אוּלַי תְּפִלָּה לְחַסְדֵי הַשְּׁכִינָה?
מָה יוֹצִיאֶנּוּ מִבְּחִירוֹת שׁוּב וָשׁוּב?
אוּלַי הִתְמָרְדוּת שֶׁל אַנְשֵׁי הַיְּשּׁוּב?
אוּלַי הַחְלָטָה שֶׁל אֵיזֶה שׁוֹפֵט?
וְאוּלַי אֵין פִּתְרוֹן בֶּאֱמֶת.

"חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ".

מָה מוֹעִילָה לִי הַפִילוֹסוֹפְיָה? אֲנִי רוֹצָה חַיִּים. לֹא 'לַעֲשׂוֹת חַיִּים', לְבַלּוֹת, לְבַלּוֹת בְּהֶבֶל יַמַי, וּלְהִתְבַּלּוֹת. וְלֹא רַק לִשְׂרֹד, לִנְשֹׁם, וְלֹא לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל לִסְבֹּל. אֶלָּא חַיִּים עַל כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ. אוּלַי קָרוֹב לָמָּה שֶׁאוֹמֵר הָעַם – זֶה 'יֵשׁ לוֹ חַיִּים' וְזֶה 'אֵין לוֹ חַיִּים' (לָרֹב, מִי שֶׁכָּל הַיּוֹם בְּפֶיְסְבּוּק – אֵין לוֹ חַיִּים).
חַיִּים כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת – רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁר אָרִיק אַיִנְשְׁטֵיְן – קַח לָךְ אִשָּׁה וּבְנֵה לָהּ בַּיִת.

וַחֲכָמִים אָמְרוּ – צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם קְרוּיִים חַיִּים, רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים. אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שְׂמָמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה.

"מָה עָשָׂה אֱלֹהִים בְּטֶרֶם עֲשׂוֹתוֹ שָׂמַיִם וָאָרֶץ?" אֵינִי מֵשִׁיב אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמְּבֻדַּחַת שֶׁהֵשִׁיב מִישֶׁהוּ בְּהִתְחַמְּקוֹ מִן הַשְּׁאֵלָה הַתּוֹקְפָנִית שֶׁנִּשְׁאַל: "הוּא הֵכִין אֶת הַגֵּיהִנּוֹם לְמַעֲמִיקִים [מִדַּי] לַחֲקֹר." (אוֹגוּסְטִינוּס, וִדּוּיִים).

עַכְשָׁו, אַחֲרֵי כָּל מָה שֶׁלָּמַדְתִּי – וְלָמַדְתִּי הַרְבֵּה – אֲנִי מֵבִין שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כְּלוּם. כֵּן, זוֹ הַחָכְמָה הַסּוֹקְרָטִית הָעַתִּיקָה. כֵּן, וַדַּאי, יֵשׁ לִי הַרְבֵּה יְדִיעוֹת, מָה אָמַר זֶה וּמָה אָמַר זֶה, אֲבָל, רֵאשִׁית, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת הַדְּבָרִים לַאֲשׁוּרָם בְּרֹב הַמִּקְרִים, וְשֵׁנִית, חָשׁוּב יוֹתֵר, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם מָה שֶׁאָמְרוּ נָכוֹן, אִם זוֹ הָאֱמֶת, אִם יֵשׁ בִּכְלָל אֱמֶת. אַךְ הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר הִיא הַסִּבָּה הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁכְּלָל לֹא בָּרוּר הַאִם כָּל הַיְּדִיעוֹת הָאֵלֶּה עָזְרוּ לִי בְּאֵיזֶשֶׁהוּ אֹפֶן. אֵיךְ שֶׁהַדְּבָרִים נִרְאִים – הֵן לֹא עָזְרוּ לִי כְּלָל. וַעֲדַיִן, אֵינִי מִצְטַעֵר עַל שֶׁרָכַשְׁתִּי אוֹתָן, הָלַכְתִּי אַחַר הֶכְרֵחַ טִבְעִי. אַךְ זוֹ לֹא דֶּרֶךְ שֶׁהָיִיתִי מַמְלִיץ עָלֶיהָ. אַדְּרַבָּא, אֲנִי מָלֵא הַעֲרָכָה לָאָדָם הַפָּשׁוּט, שֶׁחַי אֶת הַחַיִּים הָרְגִילִים, נוֹשֵׂא אִשָּׁה, מוֹלִיד יְלָדִים. כֵּן יֵשׁ לִי בִּקֹּרֶת עַל חַיִּים שִׁטְחִיִּים, אַךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת חַיִּים רְגִילִים וְעִם זֹאת מְלֵאֵי עֹמֶק וּמַשְׁמָעוּת. נִרְאֶה כִּי בָּחַרְתִּי בַּדֶּרֶךְ הַיְּחִידִים, וְהִנֵּה, גַּם אוֹתָהּ יֵשׁ לְאַפְשֵׁר, גַּם בָּהּ יֵשׁ עֵרֶךְ, בִּמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ מְנַסָּה לִתְרֹם גַּם לַחֶבְרָה הַכְּלָלִית. וְאוּלַי אֵין זֹאת כִּי אִם הָרְטִינָה הַחוֹזֶרֶת שֶׁלִּי וְשֶׁל קֹהֶלֶת עַל כָּךְ שֶׁ'הַכֹּל הֶבֶל', וּמִסְתַּיֵּם בְּמָוֶת.

*מה שהתכוונתי לומר, בעצם, הוא שמצאתי עוד ערוץ יוטיוב של פילוסופיה, אבל כבר אין לי כוח לזה.

*אני מוצא את זה מעניין מאוד.
איוב טז, ג
הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ אוֹ מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה.

מלבי"ם
"הקץ", המברר דבריו בהכרעת הראיה והמופת יש לדברים קץ, כי במקום שיעמוד המופת האחרון המכריע שאין תשובה עליו, יכלה הוכוח, לא כן המדבר דברי רוח, דברים העולים על רוחו בלי ראיה, הוא לא ישים קץ לדבריו, כי יוכל לשנות דבריו לאין קץ, אחר שלא ישים לב לטענות וראיות שכנגדו, "או מה ימריצך כי תענה", או אם תאמר שדבריך אינם דברי רוח רק דברי שכל, אשאלך אמור מה ימריצך ויחזק אותך במענה זאת, מה המופת והראיה שהבאת לחזק דבריך, ואחר שלא הבאת שום ראיה רק אמרת שכן חזית במחזה למה ענית שנית?.

הַחֲתוּלִים מְיַלְּלִים
הֵם מֻמְחִים בִּלְהֵעָלֵב
פָּגְעוּ בְּרִגְשׁוֹת הַדָּת הַחֲתוּלִית שֶׁלָּהֶם
פָּגְעוּ בְּרִגְשֵׁי הַעֲרָצָתָם לַמַּנְהִיג הַחֲתוּלִי שֶׁלָּהֶם, שְׁמִיל, חֲתוּל תַּעֲלוּל, שֶׁאוֹהֵב מַגָּפַיִם.
הֵם מוֹחִים, וּמוֹחִים דִּמְעָה –
אֲבָל הַשַּׁיָּרָה עוֹבֶרֶת.
מֵילָא אִם הָיוּ אֵלֶּה חֲתוּלֵי רְחוֹב מֻרְעָבִים
אֲבָל לְמַעֲשֶׂה אֵלּוּ הֵם הַחֲתוּלִים שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם לִשְׁמֹר עַל הַשַּׁמֶּנֶת.

אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
אֲבָל אַל תְּגַלּוּ אֶת זֶה לַאֲנָשִׁים
תְּנוּ לָהֶם לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים
לַחֲזֹר עַל אוֹתָן אֲמִירוֹת וְעַל אוֹתָן טָעוּיוֹת
וְלַחֲשֹׁב שֶׁהֵם מְחַדְּשִׁים מַשֶּׁהוּ
לְחַזֵּר אַחַר אִשָּׁה בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ מִיָּמִים יְמִימָה
וּלְהִתְרַגֵּשׁ כְּמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.
זֶהוּ גַּלְגַּל הַחַיִּים, וְאֶל תַּעַצְרוּ אוֹתוֹ.

קַח אֶת תּוֹדַעַתְךָ וְגַלְגֵּל אוֹתָהּ בַּחֹמֶר,
אַל תִּהְיֶה נֶחֱרָץ בְּדַעְתְּךָ,
קַח אֶת כָּל מָה שֶׁלָּמַדְתָּ וּשְׁפֹךְ לְתוֹךְ מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים,
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב יָפֶה עַמִּיחַי,
הֵיֶה צָנוּעַ וּמְּעֻלֶּה,
כְּמוֹ בַּשִּׁיר עַל רַבִּי עֲקִיבָא,
אוֹ פָּשׁוּט צָנוּעַ וְשָׁלֵו,
הֵרָגַע,
לְךָ עִם מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט,
וּבְקִצּוּר,
אַמֵּץ אֶת כָּל הָעֲרָכִים שֶׁכְּבָר עִצְּבוּ עֲבוּרֵנוּ אֲבוֹתֵינוּ,
בִּימֵי הַתָּנָ"ךְ וּבְיָמִים אֲחֵרִים.