הַ-VAR הוּא שׁוֹפֵט מָסָךְ
קָבְעָה הָאָקָדֶמְיָה בַּחֲגִיגִיּוּת
וְהַצּוֹפֶה בַּמִּשְׂחָק הוּא שְׁפוּט-מָסָךְ
קוֹבֵעַ אֲנִי בְּהֶחְלֵטִיּוּת.

חַג פֵטִישִׁיזְם שֶׁל הַסְּחוֹרוֹת שָׂמֵחַ לְכֻלָּם!
מוֹסֵר הֶחָבֵר קַרְל מַרְקְס
נִצּוּל, דִּכּוּי, נִכּוּר בְּכָל עֶבֶר
אֲבָל זוֹ הִיא דֶּרֶךְ הָעוֹלָם.

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר
וּמָה הָעֵת עַכְשָׁו?
וְאִם רַק כָּתַבְתִּי עַל דַּף בְּעֵט
הָאִם עֲדַיִן זֶה נֶחֱשָׁב?

בַּחֲדָשׁוֹת חֲשָׁד לְשֹׁחַד
אֲבָל אֲנִי לֹא מְשֻׁחָד
אֲנִי חָשׁ דּוֹפֵק פּוֹעֵם
הַגַּם שֶׁבְּקֹשִׁי.
בַּחֲדָשׁוֹת חֲשָׁדוֹת לְמִרְמָה
אֲבָל אֲנִי לֹא מְרַמֵה
זֶה לֹא לָרָמָה שֶׁלִּי
הַגַּם שֶׁבְּרֹאשׁ הִיא.

בְּצַלְמֵנוּ – בִּדְּפוּס שֶׁלָּנוּ. כִּדְמוּתֵנוּ – לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. (רָשִׁ"י).

הַאִם כְּדַאי לְהָבִיא אֶת הַדְּבָרִים לִדְפוּס?
כִּי אִם אָבִיא אֶת הַדְּבָרִים לִדְפוּס, אֶהְיֶה חַיָּב לַעֲשׂוֹת שׁוּב וָשׁוּב אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, בְּמַחֲזוֹרִיּוּת שִׁגְרָתִית אוֹטוֹמָטִית, אֶהְיֶה חַיָּב לַחֲזֹר עַל הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם.
דְּפוּס הוּא כִּכְתֹבֶת קַעֲקַע הַמְּצֻלֶּקֶת עַל בָּשָׂר חַיֶּיךָ.
יֵשׁ בְּכָךְ מִן הַחִיּוּבִי, כִּי כָּךְ הַחַיִּים הוֹפְכִים לְקַלִּים יוֹתֵר וְהַשְּׁחִיקָה קְטַנָּה יוֹתֵר. אַךְ יֵשׁ בְּכָךְ גַּם מִן הַשְּׁלִילִי, כִּי נֶעְדֶּרֶת הַנְּשָׁמָה מֵהַמַּעֲשִׂים.
וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהָסִיר אֶת הַקַּעֲקוּעִים בְּנִתּוּחַ לֵיְזֵר.
אָז הַאִם כְּדַאי לְהָבִיא אֶת הַדְּבָרִים לִדְפוּס?

הַכֹּל הַצָּגָה
אֲבָל יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה הַסּוֹבְלִים בֶּאֱמֶת
רַק הַסֵּבֶל מַמָּשִׁי.

אֵין דִּיּוּן שֶׁל אֱמֶת עַל שׁוּם דָּבָר
רַק הַכּוֹחַ מְדַבֵּר
הוֹ, כַּמָּה שֶׁצָּדַק חֲבֵרֵנוּ פּוּקוּ
הַמִּמְשָׁל – הַפְרֵד וּמְשֹׁל
מִי לַיָּמִין וּמִי לִשְׂמֹאל
וּמָה עִם הַדְּבָרִים הַמְּשֻׁתָּפִים?
מָה עִם הַדְּבָרִים הַמְּחַבְּרִים?
גַּם אֵלֶּה – עַל פִּי סִיעוֹת
וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת
טוֹב, הֵכִינוּ אוֹתָנוּ טוֹב לְזֶה, הַהוֹגִים הַפּוֹסְטְמוֹדֶרְנִיִּים
רַק כְּשֶׁהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת
כְּשֶׁהַחִבּוּר נֶעְדַּר
הַכּוֹחַ הוּא שֶׁמְּדַבֵּר
לֹא הַמַּחְשָׁבָה
לֹא הַהַקְשָׁבָה
אָכֵן, חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי.

צָרִיךְ לִלְמֹד לְהִתְפַּשֵּׁר
לָתֵת לַדְּבָרִים לְהִתְאַפְשֵׁר
לָעֶקְרוֹנוֹת לֹא יוֹתֵר מִדַּי לְהִקָּשֵׁר
וְלֹא רַק לִשְׁלֹל, אֶלָּא גַּם לַאֲשֶׁר.

צָרִיךְ לִלְמֹד לְהִתְפַּשֵּׁר
עַל הַפְּעָרִים לַגֶּשֶׁר
אֶת הַהֲדוּרִים לְיַשֵּׁר
לַהֲפֹךְ אֶת הַטָּמֵא לְכָשֵׁר.

צָרִיךְ לִלְמֹד לְהִתְפַּשֵּׁר
לִפְנֵי שֶׁהָאַף נוֹשֵׁר
לֹא רַק לִשְׁאֹף לְהִתְעַשֵּׁר
לְהַצִּיעַ מַשֶּׁהוּ וּלְבָשֵּׂר.

(אִם אַהֲבָתָם – תַּעֲשׂוּ 'שֵׁייר')

בּוֹאוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם עַל יְמֵי הַחֹשֶׁךְ
אֲבָל אֵינְכֶם רוֹצִים בֶּאֱמֶת לִשְׁמֹעַ
נוֹחַ לָכֶם בְּחַיֵּיכֶם הַנּוֹחִים וְהַמְּחַיְּכִים
אֵינְכֶם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ עַל אֲנָשִׁים מְעוּכִים.
אֲבָל יָבוֹא יוֹם וִיסֻפְּרוּ יְמֵי הַחֹשֶׁךְ
יְמֵי הָאֵימָה וְהַשִּׁסּוּי וְהַנּוֹרָאוֹת
אוֹ אָז תֻּדְבַּק מִלָּה לַמִּלָּה וְאוֹת לְאוֹת
וִיסֻפַּר הַסִּפּוּר סוֹחֵט הַדְּמָעוֹת.
עַכְשָׁו, עַכְשָׁו הֵם יְמֵי הַחֹשֶׁךְ
יְמֵי הָאֲפֵלָה הַגְּדוֹלָה וְהַבַּעַת
אֲבָל אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לִרְאוֹת אֵימָה מֻבַּעַת
וּמַעֲדִיפִים לְהִשָּׁאֵר בִּמְצִיאוּתְכֶם הַמְּקֻבַּעַת.

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב – קהלת, א, יח.

כָּל בְּנֵי הָאָדָם שׁוֹאֲפִים מִטִּבְעָם אֶל הַדַּעַת – אריסטו, מטאפיזיקה א'.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּכָל שֶׁהֵם לוֹמְדִים יוֹתֵר הֵם מִתְפַּתְּחִים יוֹתֵר, עֵינֵיהֶם נִפְקָחוֹת וְהֵם רוֹאִים כִּי טוֹב.
אֲנִי, לְעֻמַּת זֹאת, כְּכָל שֶׁאֲנִי לוֹמֵד יוֹתֵר מַצָּבִי מוּרָע יוֹתֵר, הַכֹּל פּוֹעֵל לְרָעָתִי וּמְשַׁמֵּשׁ כְּנֶגְדִּי.
כַּעַס דַּוְקָא אֵין בִּי, לֹא עַל אֲנָשִׁים עַל כָּל פָּנִים, יוֹתֵר מִרְמוּר וַחֲמִיצוּת.
אוּלַי, לָכֵן, גַּם לָכֵן, עָדִיף לִבְחֹר אֶת עֵץ הַחַיִּים עַל פְּנֵי עֵץ הַדַּעַת.
מִנֶּגֶד, קָשֶׁה לְהִפָּרֵד מֵהָרָצוֹן לְדַעַת וּמֵהַתְּשׁוּקָה לָאֱמֶת.