הָגִיג

אֵין דִּיּוּן שֶׁל אֱמֶת עַל שׁוּם דָּבָר
רַק הַכּוֹחַ מְדַבֵּר
הוֹ, כַּמָּה שֶׁצָּדַק חֲבֵרֵנוּ פּוּקוּ
הַמִּמְשָׁל – הַפְרֵד וּמְשֹׁל
מִי לַיָּמִין וּמִי לִשְׂמֹאל
וּמָה עִם הַדְּבָרִים הַמְּשֻׁתָּפִים?
מָה עִם הַדְּבָרִים הַמְּחַבְּרִים?
גַּם אֵלֶּה – עַל פִּי סִיעוֹת
וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת
טוֹב, הֵכִינוּ אוֹתָנוּ טוֹב לְזֶה, הַהוֹגִים הַפּוֹסְטְמוֹדֶרְנִיִּים
רַק כְּשֶׁהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת
כְּשֶׁהַחִבּוּר נֶעְדַּר
הַכּוֹחַ הוּא שֶׁמְּדַבֵּר
לֹא הַמַּחְשָׁבָה
לֹא הַהַקְשָׁבָה
אָכֵן, חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי.