יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב – קהלת, א, יח.

כָּל בְּנֵי הָאָדָם שׁוֹאֲפִים מִטִּבְעָם אֶל הַדַּעַת – אריסטו, מטאפיזיקה א'.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּכָל שֶׁהֵם לוֹמְדִים יוֹתֵר הֵם מִתְפַּתְּחִים יוֹתֵר, עֵינֵיהֶם נִפְקָחוֹת וְהֵם רוֹאִים כִּי טוֹב.
אֲנִי, לְעֻמַּת זֹאת, כְּכָל שֶׁאֲנִי לוֹמֵד יוֹתֵר מַצָּבִי מוּרָע יוֹתֵר, הַכֹּל פּוֹעֵל לְרָעָתִי וּמְשַׁמֵּשׁ כְּנֶגְדִּי.
כַּעַס דַּוְקָא אֵין בִּי, לֹא עַל אֲנָשִׁים עַל כָּל פָּנִים, יוֹתֵר מִרְמוּר וַחֲמִיצוּת.
אוּלַי, לָכֵן, גַּם לָכֵן, עָדִיף לִבְחֹר אֶת עֵץ הַחַיִּים עַל פְּנֵי עֵץ הַדַּעַת.
מִנֶּגֶד, קָשֶׁה לְהִפָּרֵד מֵהָרָצוֹן לְדַעַת וּמֵהַתְּשׁוּקָה לָאֱמֶת.