שִׁרְבּוּט חָפְשִׁי מִתְפַּתֵּחַ מִקְרִי

הַשְׂכָּלָה חָפְשִׁית אוֹ דָּת מְקֻבַּעַת?
מָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, אֶפְשָׁר לָדַעַת?
הַדָּת טוֹעֶנֶת שֶׁהָאֱמֶת נִמְצֵאת רַק בָּהּ
וְאִלּוּ הַהַשְׂכָּלָה טוֹמֶנֶת רַק סָפֵק בְּחוּבָּהּ
וְאוּלָם, דַּוְקָא הִיא מְקַדֶּמֶת אֶת הָעוֹלָם
אִם כָּךְ, מַדּוּעַ לֹא גַּם וְגַם?
אֶלָּא שֶׁבְּכָל תִּרְכֹּבֶת יְסוֹד אֶחָד גּוֹבֵר
וּכְשֶׁהַיְּסוֹדוֹת מְנֻגָּדִים הַחֹמֶר מִתְפּוֹרֵר.
אִם כָּךְ, אוּלַי נִפְעַל בְּצוּרַת הַפְרֵד וּמְשֹׁל?
הַהַשְׂכָּלָה תִּשְׁלֹט וְהַדָּת לֹא תְּהַוֶּה מִכְשׁוֹל
כְּמוֹ שֶׁהֵרְצְל אָמַר – הַדָּת תִּסָּגֵר בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת
וְהַחִלּוֹנִיּוֹת הִיא זוֹ שֶׁתִּשְׁלֹט בַּכְּנֶסֶת.
זֹאת אָכֵן נִרְאֵית לִי הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר
כִּי אַחֶרֶת לִבְעָיָתֵנוּ לֹא יִהְיֶה פּוֹתֵר.

ב"מדינת היהודים" כתב הרצל: "האמונה אכן מלכדת אותנו, ואילו המדע עושה אותנו חופשיים. על כן, לא ניתן למגמות התיאוקרטיות של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להשאירם בבתי-הכנסת, כשם שנחזיק את אנשי הצבא בקסרקטינים. הצבא והכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וראוי לתפקידיהם הנכבדים, אך אל להם להתערב בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם. כל אדם הוא חופשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו, כמו בלאומיותו".