אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְתִּי

"מָה עָשָׂה אֱלֹהִים בְּטֶרֶם עֲשׂוֹתוֹ שָׂמַיִם וָאָרֶץ?" אֵינִי מֵשִׁיב אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמְּבֻדַּחַת שֶׁהֵשִׁיב מִישֶׁהוּ בְּהִתְחַמְּקוֹ מִן הַשְּׁאֵלָה הַתּוֹקְפָנִית שֶׁנִּשְׁאַל: "הוּא הֵכִין אֶת הַגֵּיהִנּוֹם לְמַעֲמִיקִים [מִדַּי] לַחֲקֹר." (אוֹגוּסְטִינוּס, וִדּוּיִים).

עַכְשָׁו, אַחֲרֵי כָּל מָה שֶׁלָּמַדְתִּי – וְלָמַדְתִּי הַרְבֵּה – אֲנִי מֵבִין שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כְּלוּם. כֵּן, זוֹ הַחָכְמָה הַסּוֹקְרָטִית הָעַתִּיקָה. כֵּן, וַדַּאי, יֵשׁ לִי הַרְבֵּה יְדִיעוֹת, מָה אָמַר זֶה וּמָה אָמַר זֶה, אֲבָל, רֵאשִׁית, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת הַדְּבָרִים לַאֲשׁוּרָם בְּרֹב הַמִּקְרִים, וְשֵׁנִית, חָשׁוּב יוֹתֵר, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם מָה שֶׁאָמְרוּ נָכוֹן, אִם זוֹ הָאֱמֶת, אִם יֵשׁ בִּכְלָל אֱמֶת. אַךְ הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר הִיא הַסִּבָּה הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁכְּלָל לֹא בָּרוּר הַאִם כָּל הַיְּדִיעוֹת הָאֵלֶּה עָזְרוּ לִי בְּאֵיזֶשֶׁהוּ אֹפֶן. אֵיךְ שֶׁהַדְּבָרִים נִרְאִים – הֵן לֹא עָזְרוּ לִי כְּלָל. וַעֲדַיִן, אֵינִי מִצְטַעֵר עַל שֶׁרָכַשְׁתִּי אוֹתָן, הָלַכְתִּי אַחַר הֶכְרֵחַ טִבְעִי. אַךְ זוֹ לֹא דֶּרֶךְ שֶׁהָיִיתִי מַמְלִיץ עָלֶיהָ. אַדְּרַבָּא, אֲנִי מָלֵא הַעֲרָכָה לָאָדָם הַפָּשׁוּט, שֶׁחַי אֶת הַחַיִּים הָרְגִילִים, נוֹשֵׂא אִשָּׁה, מוֹלִיד יְלָדִים. כֵּן יֵשׁ לִי בִּקֹּרֶת עַל חַיִּים שִׁטְחִיִּים, אַךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת חַיִּים רְגִילִים וְעִם זֹאת מְלֵאֵי עֹמֶק וּמַשְׁמָעוּת. נִרְאֶה כִּי בָּחַרְתִּי בַּדֶּרֶךְ הַיְּחִידִים, וְהִנֵּה, גַּם אוֹתָהּ יֵשׁ לְאַפְשֵׁר, גַּם בָּהּ יֵשׁ עֵרֶךְ, בִּמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ מְנַסָּה לִתְרֹם גַּם לַחֶבְרָה הַכְּלָלִית. וְאוּלַי אֵין זֹאת כִּי אִם הָרְטִינָה הַחוֹזֶרֶת שֶׁלִּי וְשֶׁל קֹהֶלֶת עַל כָּךְ שֶׁ'הַכֹּל הֶבֶל', וּמִסְתַּיֵּם בְּמָוֶת.

*מה שהתכוונתי לומר, בעצם, הוא שמצאתי עוד ערוץ יוטיוב של פילוסופיה, אבל כבר אין לי כוח לזה.

*אני מוצא את זה מעניין מאוד.
איוב טז, ג
הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ אוֹ מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה.

מלבי"ם
"הקץ", המברר דבריו בהכרעת הראיה והמופת יש לדברים קץ, כי במקום שיעמוד המופת האחרון המכריע שאין תשובה עליו, יכלה הוכוח, לא כן המדבר דברי רוח, דברים העולים על רוחו בלי ראיה, הוא לא ישים קץ לדבריו, כי יוכל לשנות דבריו לאין קץ, אחר שלא ישים לב לטענות וראיות שכנגדו, "או מה ימריצך כי תענה", או אם תאמר שדבריך אינם דברי רוח רק דברי שכל, אשאלך אמור מה ימריצך ויחזק אותך במענה זאת, מה המופת והראיה שהבאת לחזק דבריך, ואחר שלא הבאת שום ראיה רק אמרת שכן חזית במחזה למה ענית שנית?.