סְעָרָה בְּכוֹס תֵּה

שְׂעָרָהּ בְּכוֹס תֵּה
הִיא סְעָרָה בְּכוֹס תֵּה
וְזוֹ אֵינָהּ כּוֹס הַתֵּה שֶׁלִּי
אֲנִי מַעֲדִיף קָפֶה שָׁחֹר חָזָק בְּלִי סֻכָּר
לֹא צָרִיךְ מְתִיקוּת, אֲבָל צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל עֵרָנוּת
שָׁם גַּם יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בַּסְּעָרָה
כִּי הִיא מְמִסָּה אֶת הַגַּרְגִּירִים הַקָּשִׁים
וְאֶת הַלֵּב הַקָּשֶׁה.

כּוֹס תֵּה, לְעֻמַּת זֹאת, אֲנִי שׁוֹתֶה רַק כְּשֶׁאֲנִי חוֹלֶה
אֲבָל הֵם רוֹצִים כָּל יוֹם לְהִשְׁתַּתֵּף בִּמְסִבַּת הַתֵּה שֶׁל אָלִיסָה,
לֹא שֶׁל בּוֹסְטוֹן,
אָז הֵם מְעַרְבְּבִים וּבוֹחֲשִׁים.