"הַמְּתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ הֲרֵי זֶה בַּדַאי וְהַמּוֹסִיף עָלָיו הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף" (קִדּוּשִׁין מ"ט א).
אָז אֵיךְ הַדָּבָר בִּכְלָל אֶפְשָׁרִי? שָׁאַל חַבְרִי בַּדִּין.
אַךְ זוֹ כָּל הָאָמָּנוּת, מַצְלִיחִים לְתַרְגֵּם בְּכָל זֹאת, עָנִיתִי.
וְכָךְ, בְּעֶצֶם, הֵם גַּם הַחַיִּים –
כָּל הָאֶפְשָׁרוּיוֹת גְּרוּעוֹת. שׁוּם כִּוּוּן לֹא מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת. וּבְכָל זֹאת אָנוּ חַיִּים וְזוֹ אָמָּנוּתֵינוּ.
כִּקְרִיעַת יַם סוּף קְטַנָּה.