טְרַנְסְפוֹרְמַצְיָה – מַדְרִיךְ לַמִּשְׁתַּמֵּשׁ
(שִׁיר יָשָׁן נוֹשָׁן, שֶׁהֻחְמַץ כְּבָר מִזְּמַן).

הָיְתָה נְגִיעָה
וּמֵאָז שֶׁהָיְתָה נְגִיעָה –
כָּל פַּעַם שֶׁחָזְרָה הַנְּגִיעָה חָזַר הָרֶטֶט
וּמִן הָרֶגַע שֶׁהֻרְגַּשׁ הָרֶטֶט לֹא הָיָה סָפֵק בִּדְבַר הַנְּגִיעָה
וּמִן הָרֶגַע שֶׁהֻרְגַּשׁ הָרֶטֶט וְלֹא הָיָה סָפֵק בִּדְבַר הַנְּגִיעָה –
הַצּוּרוֹת הִשְׁתַּנּוּ
וְהַדְּבָרִים זָחֲלוּ בְּהֵעָדֵר צוּרָתָם וְהִתְפַּשְּׁטוּ נִכְלָמִים
אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת
שֻׁלְחָן שֶׁאִבֵּד אֶת צוּרָתוֹ הַשֻּׁלְחָנִית
מְחַפֵּשׂ שֻׁלְחָנִיּוֹת לְהַשְׂכָּרָה,
דּוֹהֵר בְּאַרְבַּע רַגְלָיו וּמְחַפֵּשׂ
אֶפְשָׁר הָיָה לָחוּשׁ
אֶת דֹּפֶק קְרָשָׁיו אֶת הָעֵץ שֶׁהוּא הָיָה פַּעַם
וְאָז הַנְּגִיעָה הָפְכָה לַלִּטּוּף
וְהַשֻּׁלְחָן חָזַר בְּבַת אַחַת לְצוּרָתוֹ הַשֻּׁלְחָנִית
וְנֶעֱמַד עַל-יַד הַקִּיר
וְהַלִּטּוּף נִמְשָׁךְ
וְהַשֻּׁלְחָן טָעַן כִּי הוּא עָמַד שָׁם מִתַּמִיד
מְצַפֶּה לִמְנוֹרַת-שֻׁלְחָן וּלְמַפָּה
וְהַשְּׂפָתַיִם הִתְקָרְבוּ
וְהַשֻּׁלְחָן קָפַץ מִן הַחַלּוֹן וְנֶעֱלַם
כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ אֶת הַשֻּׁלְחָנִיּוֹת שֶׁלּוֹ
בַּמְּגֵרָה.

לֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה
וְדִיאֵטָה מְאֻזֶּנֶת.
כִּי מָה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מֵהַפֶּה וּמָה שֶׁאַתָּה מַכְנִיס אֵלָיו חֲשׁוּבִים בְּמִדָּה שָׁוָה.
הַמִּלִּים שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מֵהַפֶּה מַשְׁפִּיעוֹת עַל הַכִּימִיקָלִים בַּמֹּחַ וְעַל פְּעִילוּת מַחְזוֹר הַדָּם.
וְהַמַּאֲכָלִים שֶׁאַתָּה מַכְנִיס אֶל הַפֶּה יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת אוֹתְךָ מְצֻבְרָח אוֹ שָׂמֵחַ.
לָכֶן,
לֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה,
מָה גַּם לַנֶּפֶשׁ.

חוּסוּ עַל הָאֲנָשִׁים עִם כְּאֵב הָרֹאשׁ
אַל תַּשְׁקוּ אוֹתָנוּ לַעֲנָה וָרֹאשׁ
הֵרְבֵּנוּ לַחְפֹּר וְהֵרְבֵּנוּ לַחֲרֹשׁ
וְעַכְשָׁו בִּרְצוֹנֵנוּ לִפְרֹשׁ.

חוּסוּ עַל הָאֲנָשִׁים עִם כְּאֵב הָרֹאשׁ
שֶׁסָּקְרוּ אֶת הַנַּעֲשֶׂה מִגֹּבַהּ, כִּבְרוֹשׁ
עַכְשָׁו, בִּרְשׁוּתְכֶם, נִמְאַס לָנוּ לִבְרֹשׁ
הַאִם זֶה יוֹתֵר מִדַּי לִדְרֹשׁ?

חוּסוּ עַל הָאֲנָשִׁים עִם כְּאֵב הָרֹאשׁ
מְנִבְכֵי הַפּוֹלִיטִיקָה הַמְּקוֹמִית
תְּנוּ לַדָּם לִזְרֹם וְלִקְרֹשׁ
בִּזְמַן צְפִיָּתֵנוּ בְּהַצָּגָה יוֹמִית.

"לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא" (עמוס ה, יג).

"כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה, ב).

בַּיָּמִים הַהֵם
אֲנָשִׁים רָצוּ לִשְׁמֹעַ רַק דְּבָרִים שֶׁמַּחְלִיקִים טוֹב בְּאָזְנַיִם
וְיָצָא שֶׁשָּׁמְעוּ הַהֶפֶךְ מִזֶּה.
אִם רָצִיתָ לוֹמַר מַשֶּׁהוּ אַחֵר, מַשֶּׁהוּ לֹא פּוֹפּוּלָרִי, מַשֶּׁהוּ מִנַּהֲמַת לִבְּךָ – לֹא הָיִיתָ יָכֹל.
אֲנָשִׁים רָצוּ לִשְׁמֹעַ רַק דְּבָרִים
שֶׁמַּחְלִיקִים טוֹב בְּאָזְנַיִם,
רַק דִּבְרֵי חֲלָקוֹת, דְּבָרִים נְעִימִים, דְּבָרִים מוּכָּרִים, דְּבָרִים לֹא מְאַיְּמִים.
וְיָצָא שֶׁשָּׁמְעוּ הַהֶפֶךְ מִזֶּה –
דִּבְרֵי מַחֲלוֹקוֹת,
דִּבְרִי גִּדּוּפִים וְעֶלְבּוֹנוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת עַל דַּל הַשְּׂפָתַיִם,
וְדִבְרֵי אִיּוּמִים.

כֵּיצַד הַדָּבָר יִתָּכֵן?
פָּשׁוּט, בַּיָּמִים הַהֵם אֲנָשִׁים הִתְחַלְּקוּ לַמַּחְלָקוֹת,
אֵלֶּה לָבָן וְאֵלֶּה שָׁחֹר,
וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם אֶלָּא בִּצְעָקוֹת שֶׁאֵין לִשְׁמֹעַ.
מְחַלֶּקֶת הַלָּבָן אָהֲבָה כָּל הַזְּמַן לִשְׁמֹעַ עַל הַלָּבָן, וּמְחַלֶּקֶת הַשָּׁחֹר אַהֲבָה כָּל הַזְּמַן לִשְׁמֹעַ עַל הַשָּׁחֹר.
וְרָצִיתָ לוֹמַר בְּאָזְנֵיהֶם –
שָׁמְעוּ, שְׁנֵיכֶם גַּם יַחַד רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם בְּשָׁחֹר-לָבָן, וְהוּא אֵינוֹ כַּזֶּה!
הוּא אֵינוֹ כַּזֶּה, לַמְרוֹת שֶׁאַתֶּם הוֹפְכִים אוֹתוֹ לְכַזֶּה!
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה רָצִיתָ לוֹמַר בְּאָזְנֵיהֶם, אַךְ לֹא הָיִיתָ יָכֹל.
כִּי אֵלֶּה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא יְכוֹלִים לְהִשָּׁמַע, הֵם לֹא מַחֲלִיקִים טוֹב בְּאָזְנַיִם.

אָמְרוּ לַמָּסַכִּים –
אֲנִי לֹא מַסְכִּים!
אַל תְּקַטְּרוּ לָהֶם נְסַכִים
אַל תְּקַטְּרוּ וְתִהְיוּ מִסְכֵּנִים
פָּשׁוּט כָּבוּ אֶת הַמַּכְשִׁיר
הַמַּכְשִׁיר כָּל שֶׁרָץ
פָּשׁוּט כָּבוּ אֶת הַמַּכְשִׁיר
אַחֲרֵי קְרִיאַת זֶה הַשִּׁיר.

אֶל תִּתְמַכְּרוּ לְכָל מָה שֶׁמּוֹכְרִים
אַל תִּצְרְכוּ רַק דְּבָרִים מֻכָּרִים
כִּי כָּךְ תַּהַפְכוּ לַאֲדִישִׁים וּמְנֻכָּרִים
וְגַם עִם מִשֶּׁפַּחְתְּכֶם חַסְרֵי אֶמְפַּתְיָה וְקָרִים.

פַּעַם הָיוּ הַרְבֵּה אֵלִים.
אָז בָּאוּ הַיְּהוּדִים וְאָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ רַק אֵל אֶחָד.
אַחַר-כָּךְ בָּאוּ הָאָתֵאִיסְטִים וְאָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ אֶפֶס אֱלֹהִים.
אֲבָל זֶה לֹא סוֹף הַדֶּרֶךְ.
בֶּעָתִיד נַגִּיעַ גַּם לְמִינוּס אֱלֹהִים,
בַּהַתְחָלָה מִינוּס אֶחָד וְאָז מִינוּס הַרְבֵּה.
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ עֲדַיִן בְּדִיּוּק מָה זֶה אוֹמֵר, אֲבָל זֶה נִשְׁמָע שֶׁיֵּשׁ לְמָה לְצַפּוֹת.

"הַמְּתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ הֲרֵי זֶה בַּדַאי וְהַמּוֹסִיף עָלָיו הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף" (קִדּוּשִׁין מ"ט א).

אָז אֵיךְ הַדָּבָר בִּכְלָל אֶפְשָׁרִי? שָׁאַל חַבְרִי בַּדִּין.

אַךְ זוֹ כָּל הָאָמָּנוּת, מַצְלִיחִים לְתַרְגֵּם בְּכָל זֹאת, עָנִיתִי.

וְכָךְ, בְּעֶצֶם, הֵם גַּם הַחַיִּים –
כָּל הָאֶפְשָׁרוּיוֹת גְּרוּעוֹת. שׁוּם כִּוּוּן לֹא מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת. וּבְכָל זֹאת אָנוּ חַיִּים וְזוֹ אָמָּנוּתֵינוּ.

כִּקְרִיעַת יַם סוּף קְטַנָּה.

דָּרוּשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁפָּשׁוּט יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם וִיהַרְהֵר בּוֹ.
הוּא לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר, הוּא לֹא יִנְקֹף אֶצְבַּע. הוּא פָּשׁוּט יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם וִיהַרְהֵר –
אֵיזֶה עוֹלָם, יָא רַאבִּי.

אַל תִּהְיֶה קִיצוֹנִי
שְׁקוֹל צַד אֶחָד מוּל צַד שֵׁנִי
זֹאת לָמַדְנוּ עוֹד בַּגַּן
וּמָה שֶׁלָּמַדְנוּ בַּגַּן הוּא מְהֻגָּן
הֱיֵה מְאֻזָּן וְשָׁקוּל וּפַשְׁרָנִי
כִּי מוּל צַד אֶחָד תָּמִיד יֵשׁ צַד שֵׁנִי
לֵךְ בְּעֵמֶק הַשָּׁוֶה, בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ, בָּאֶמְצַע
רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לְרַפֵּא אֶת הַפֶּצַע.

הִיא מִתְנַגֶּדֶת לְהַחְפָּצָת הָאִשָּׁה
הַפּוּרִיטָנִיּוּת הַחֲדָשָׁה
הִיא רוֹצָה שֶׁנְשַׁנֶּה גִּישָׁה
הַפּוּרִיטָנִיּוּת הַחֲדָשָׁה
הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַפּוֹרְנוֹגְרַפְיָה מְבִישָׁה
הַפּוּרִיטָנִיּוּת הַחֲדָשָׁה
הִיא בִּכְלָל סוֹלֶדֶת מֵאֶמְצָעֵי הַחִישָׁה
הַפּוּרִיטָנִיּוּת הַחֲדָשָׁה
מִבְּחִינָתָהּ עֵירֹם הוּא חֲדָשָׁה מַרְעִישָׁה
הַפּוּרִיטָנִיּוּת הַחֲדָשָׁה
הִיא שׁוֹמֶרֶת עַל נַפְשֵׁנוּ הַרְגִּישָׁה
הַפּוּרִיטָנִיּוּת הַחֲדָשָׁה
הִיא רוֹצָה מִינִיּוּת אֲדִישָׁה
הַפּוּרִיטָנִיּוּת הַחֲדָשָׁה
הָאֱמֶת שֶׁהִיא אוֹתִי מַתִּישָׁה
הַפּוּרִיטָנִיּוּת הַחֲדָשָׁה.