הַצְלָחָה

לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל. (יהושע א, ח).

לְהַשְׂכִּיל, בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא, זֶה לְהַצְלִיחַ
רְאוּ, לְמָשָׁל, בְּפֵרוּשׁ רָשִׁ"י
כִּי אִם אַתָּה לוֹמֵד וְצוֹבֵר יְדִיעוֹת הַרְבֵּה
אֲבָל חַיֶּיךָ נִרְאִים כְּמוֹ קוֹרַת גַּג רָעוּעַ
וְאֵין לְךָ וְלִילָדֶיךָ מָה לֶאֱכֹל –
מָה הַתּוֹעֶלֶת בְּכָל מָה שֶׁלָּמַדְתָּ?

לְהַשְׂכִּיל זֶה לְהַצְלִיחַ.
אֲבָל מַהִי הַצְלָחָה?
כָּל אֶחָד מוֹדֵד הַצְלָחָה בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה.
וְאוּלַי הַצְלָחָה הִיא מִלְּשׁוֹן צְלִיחָה –
כְּשֶׁאַתָּה מַצְלִיחַ לִצְלֹחַ דַּרְכְּךָ בַּחַיִּים
דֶּרֶךְ כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים
עַד לְחוֹף הַמִּבְטַּחִים.