הָאָדָם מְחַפֵּשׂ מַשְׁמָעוּת

הַבְּעָיָה שֶׁל הָעוֹלָם הוּא הַסֵּבֶל, אָמַר בּוּדְהָה,
אֲבָל ויִקְטוֹר פְרֶנְקֶל הֶרְאָה, שֶׁהָאָדָם יָכֹל לִמְצֹא מַשְׁמָעוּת לְחַיָּיו גַּם בְּתוֹךְ הַסֵּבֶל.
וְאוּלַי דַּוְקָא מִתּוֹךְ הַסֵּבֶל?
כִּי הַמְּצִיאוּת מַרְאָה שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא חֲסֵרִים דָּבָר, פְּעָמִים רַבּוֹת חָשִׁים רֵיקָנוּת וְדִכָּאוֹן.
יֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁזּוֹ מַגֵּפַת הַדּוֹר.

וּבְכֵן, פִּרְקוּ אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב שֶׁלָּכֶם וַהֲבִיאוּם אֵלַי, וַאֲיַצֵּר לָכֶם מַשְׁמָעוּת שֶׁתּוּכְלוּ לְהִתָּלוֹת בָּהּ.