רְחַק מִן הֶהָמוֹן!

בְּאֹפֶן כְּלָלִי, רְחַק מִן הֶהָמוֹן!
הֶהָמוֹן הוּא פִּרְאִי וּבִלְתִּי מְרֻסָּן
הוּא אוֹהֵב מִשְׂחֲקֵי כַּדּוּרֶגֶל וְתָכְנִיּוֹת רֵיאָלֵטִי
וּבִכְלַל הוּא מִתְבּוֹסֵס בְּמֵי הָאַפְסַיִּים שֶׁל הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר.
כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ, זֶה נִשְׁמָע מִתְנַשֵּׂא, אֲבָל אֲנִי מַעֲדִיף לְהִשָּׁמַע מִתְנַשֵּׂא מִלְּהִנָּזֵק.

מִצַּד שֵׁנִי, יֵשׁ גַּם חָכְמַת הֲמוֹנִים.
לִפְעָמִים דַּוְקָא הֶהָמוֹן יוֹדֵעַ לְזַהוֹת הֵיטֵב דָּבָר אֵיכוּתִי.
כַּנִּרְאֶה אִם דָּבָר מַצְלִיחַ יֵשׁ לְכָךְ סִבָּה טוֹבָה, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים – עִם הַצְלָחָה לֹא מִתְוַכְּחִים.

עוֹד אוֹמְרִים – מִילְיַרְד סִינִים לֹא טוֹעִים.
עַל כָּךְ יֵשׁ לִי הֲגִיג וָתִיק:
מִתּוֹךְ מִילְיַרְד אֲנָשִׁים בָּטוּחַ אֶחָד טוֹעֶה, אָז אִם מִילְיַרְד סִינִים אוֹמְרִים כֻּלָּם דָּבָר אֶחָד, אֵין סָפֵק שֶׁהֵם טוֹעִים!