(לא מת על השיר הזה, אבל מילא)

"נוֹלַד בְּלִי מַשְּׁתִּקּוֹל, וְלָכֵן חַרָק" ('אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן', דָּוִד אֲבִידָן).

יֵשׁ מִי שֶׁמִּתְבָּרֵג וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹרֵג
מִי שֶׁמִּתְבָּרֵג הוּא בֻּרְגָּנִי
וּמִי שֶׁחוֹרֵג הוּא חוֹרְקָנִי
וּמִי אֲנִי?

זַעֲזַע אֶת הַבֻּרְגָּנוּת! אָמַר אִישׁ הַתֵּאַטְרוֹן.
הַבֻּרְגָּנוּת הִיא גְּנוּת
אַל תִּהְיֶה רַק בֹּרֶג בַּמְּכוֹנָה
יֵשׁ לְךָ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה.

שׁוֹמֵעַ פֶּרֶק עַל הַמֹּחַ
הַמַּדְּעָן אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ צְלִיל גָּבוֹהַּ אוֹתוֹ יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ רַק יְלָדִים עַד גִּיל 20
אֲנִי זוֹכֵר שֶׁבִּנְעוּרַי אָכֵן שָׁמַעְתִּי צְלִיל חַי וְרוֹטֵט שֶׁל הַהֲוָיָה
אַחַר כָּךְ נִשְׁאַר לִי זִכָּרוֹן שֶׁלּוֹ לְמִסְפַּר שָׁנִים
אֲבָל מֵאָז הוּא נֶעֱלַם.

וּתְהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת
וְסֵר מֵרֵעַ מִשְׁתּוֹלֵל
לֹא יוֹעִיל לְהִתְפַּלֵּל
לֹא יוֹעִיל לְהִתְפַּלְפֵּל
לֹא יוֹעִיל לְהִתְפַּתֵּל
יֵשׁ רַק שֶׁמֶשׁ וְאֵין צֵל
וְהֵיכָן מִסְתַּתֵּר הָאֵל?
מִישֶׁהוּ זֹאת בִּכְלָל שׁוֹאֵל?
מִישֶׁהוּ בִּכְלָל מִסְתַּכֵּל
עַל הֶעָנִי וְהַסּוֹבֵל?

אָכֵן חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי
הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד
וְאֵין עוֹמֵד בַּפֶּרֶץ.

בכל מקרה/ חגי הופר
"כי מי שיש לו נתון ינתן לו ושפע יהיה לו, אך מי שאין לו, גם מה שיש לו ילקח ממנו" (הבשורה על פי מתי יג, 12).

בְּכָל מִקְרֶה אֵצֵא מֻפְסָד
לֹא מְשַׁנֶּה מִי מְנַצֵּחַ וּבְאֵיזֶה צַד
בַּסּוֹף תָּמִיד אֶפֹּל בֵּין הַכִּסְּאוֹת
כֻּלָּם יַרְוִיחוּ וַאֲנִי אֶסְפֹּר אֶת הַדְּמָעוֹת.

יֵשׁ כָּאֵלֶּה, לְעֻמַּת זֹאת, שֶׁתָּמִיד מַרְוִיחִים
הַכֹּל זוֹרֵם אֲלֵיהֶם, הֵם רַק אֶת הַיָּד פּוֹתְחִים
תָּמִיד הַכֹּל מִסְתַּדֵּר עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁבָּהֶם אַף פַּעַם לֹא יִירֶה שׁוֹטֵר.

(אעז לשתף את זה)

שעון מקולקל/ חגי הופר
"לך לאומן שעשאני" (תענית כ ע"א).

(לִפְעָמִים) יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁכָּל מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הוּא שָׁגוּי
אֲבָל גַּם בְּזֶה אֲנִי כַּנִּרְאֶה טוֹעֶה, לֹא כָּל מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הוּא שָׁגוּי
לִפְעָמִים אֲנִי צוֹדֵק
אוּלַי כְּמוֹ שָׁעוֹן מְקֻלְקָל שְׁמוֹרֶה אֶת הַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה פַּעֲמַיִם בְּיוֹם.
הַאִם אֲנִי שָׁעוֹן מְקֻלְקָל?
כִּמְעַט הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁזֶּה מָשָׁל לְכֻלָּנוּ, כֻּלָּנוּ שְׁעוֹנִים מְקֻלְקָלִים, אֲבָל זֶה לֹא נָכוֹן. אֲחֵרִים הֵם שְׁעוֹנִים תַּקִּינִים וְרַק אֲנִי שָׁעוֹן מְקֻלְקָל.
וּשְׁאֵלָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא הַאִם שָׁעוֹן מְקֻלְקָל שֶׁנִּמְצָא בַּמִּדְבָּר מֵעִיד עַל יָד מְעַצֶּבֶת?
לְמַעֲשֶׂה כֵּן, גַּם אִם הַשָּׁעוֹן מְקֻלְקָל הוּא מֵעִיד עַל יָד מְתַכְנֶנֶת, וּלְכֵן טִעוּן-הַנֶּגֶד לְטִעוּן הַשָּׁעוֹן, לְפִיו הַבְּרִיאָה פְּגוּמָה, בְּעֶצֶם אֵינוֹ תּוֹפֵס.
וּבְכֵן כַּמָּה טוֹב לִי שֶׁתִּכְנְנוּ אוֹתִי, אֲבָל כַּמָּה רַע לִי שֶׁעִצְּבוּ אוֹתִי כָּךְ שֶׁאֲנִי עָצוּב. מְקֻלְקָל וְעָצוּב.

לאחיי האתיופים/ חגי הופר

טוב, לאחר היסוסים רבים אני משתף את הקטע הזה. אני לא רוצה לקבוע שום דבר וכל מה שיש פה הוא סידור המחשבות שלי בנושא, שאולי הן מוטעות לגמרי. אם מישהו חש עצמו נפגע ממשהו מהדברים, יחשוב כאילו קטע זה מעולם לא נכתב, ועימו הסליחה.

מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים

לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם

פְּרָחִים בָּאָבִיב (יהודה עמיחי).

אַחַי גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה הָאֶתְיוֹפִּים הַיַּעֲקוֹבִינִים
הֵבַנְתֶּם שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ מַרְפְּקִים בָּאָרֶץ לֹא יוּכַל לְהִתְרַפֵּק
וּלְכֵן עִקָּרוֹן הָאַהִימְסָּה הָגֶ'יְנִיסְטִי שֶׁאָחַז בּוֹ גַּנְדִּי לֹא יוּכַל לִתְפֹּס כָּאן
לָנוּ יֵשׁ גַּנְדִּי אַחֵר
'הֵם לֹא נֶחְמָדִים' אָמְרָה גּוֹלְדָהּ עַל הַפַּנְתֵּרִים הַשְּׁחֹרִים, וְעַכְשָׁו אוֹמְרִים זֹאת עֲלֵיכֶם
אַךְ בְּנֶחְמָדוּת מֵעוֹלָם לֹא הֻשַּׂג פֹּה דָּבָר, חֻצְמִזֶּה שֶׁבַּיּוֹמְיוֹם אַתֶּם נֶחְמָדִים מְאוֹד
הָאֲנָשִׁים שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּהֶם תּוּתִים כּוֹעֲסִים עֲלֵיכֶם כִּי נֶאֶלְצוּ לְחַכּוֹת בִּפְקָקִים, שֶׁיִּכְעֲסוּ
הַאִם בְּיוֹם אַחֵר הֵם עָשׂוּ מַשֶּׁהוּ עֲבוּרְכֶם?
הָעִנְיָן הוּא שֶׁבְּאֶרֶץ זוֹ נוֹצְרָה דַּעַת קָהָל שֶׁל הִתְנַגְּדוּת לַהִתְנַגְּדוּת, בִּגְלַל הִתְנַגְּדוּתָם הָאַלִּימָה שֶׁל קְבוּצָה אַחֶרֶת, כֵּן, נָכוֹן – הַפָּלַסְטִינִים
לֹא נַעֲשָׂה כָּאן צֶדֶק וּבִמְקוֹם צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף רוֹדְפִים פֹּה אֶת רוֹדְפֵי הַצֶּדֶק, כֵּן, נָכוֹן – הַשְּׂמֹאלָנִים
כָּךְ גַּם הָעִנְיָן שֶׁלָּכֶם הָפַךְ פֹּה לְעִנְיָן שֶׁל יָמִין וּשְׂמֹאל – הַיָּמִין מִתְנַגֵּד לְהַפְגָּנוֹת הַפָּגָנִיּוֹת (זֶה אוֹתוֹ הַשֹּׁרֶשׁ) וּלְשִׁבּוּשׁ הַתְּנוּעָה, וְהַשְּׂמֹאל תּוֹמֵךְ
כְּאִלּוּ לֹא כֻּלָּנוּ 'שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת', כְּמוֹ הַשִּׁיר שֶׁנִּהְיֶה פּוֹפּוּלָרִי לָאַחֲרוֹנָה, הַאִם לַשָּׁוְא? הָאָמְנָם לַשָּׁוְא?
אַךְ שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק וְאַרְאֶה לָכֶם רְדִיפָה נָעֲלָה מִזּוֹ –
מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

כִּי כֻּלָּם מְדַבְּרִים עַל צֶדֶק וְאַף אֶחָד כְּבָר לֹא מְדַבֵּר עַל שָׁלוֹם.

מנגד:

Naama Lazimi:
"המחסום הגדול ביותר במאבקו של האדם השחור למען החופש הוא לא חבר מועצת העיר הלבן, הוא לא חבר או איש הקו-קלקס-קלן, אלא האיש הלבן המתון, אשר מסור יותר ל'סדר' מאשר לצדק;
אשר מעדיף שלום שלילי שהוא העדרה של מתיחות, על-פני שלום חיובי שהוא נוכחותו של צדק; זה אשר תמיד אומר: 'אני מסכים עם היעדים של מאבקך, אבל איני יכול להסכים עם שיטות הפעולה הישירה שלך'; זה אשר באופן פטרנליסטי מאמין שהוא יכול לקבוע את לוח הזמנים לחירותו של האחר…"
מרטין לותר קינג, "יש לי חלום", 28 באוגוסט 1963

עכשיו תתרגמו

אמרתי אבגדהו

שיר שנכתב (חלקית) בחלום (לפי הא"ב) –

אַדִּיר בַּמָּרוֹם, גּוֹמֵל דַּלִּים, הָעוֹנֶה וּמוֹשִׁיעַ –

אָמַרְתִּי אֶבְגְּדֵהוּ

זָח הָיִיתִי

טִי' – כֻּלָּם נָסְעוּ עִם הָרוּחַ

פֶּה צַק מִלִּים

וְנָפַל לָרֶשֶׁת.

(קמתי בבוקר כרגיל, היה זה רק חלום).

במה להמתיק ימים

בַּמֶּה לְהַמְתִּיק יָמִים אִם לֹא בְּשִׁירִים?

הָיִיתִי אוֹמֵר בְּסֻכָּר,

אֵבֶל הַסֻּכָּר מַעֲלֶה אֶת רָמַת הַגְּלוּקוֹז בַּדָּם

וְזֶה לֹא בָּרִיא,

וְגַם הֲתַחֲלִיפִים לְמִינֵיהֶם לֹא הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹבִים.

אָז כֵּן, בְּכָל זֹאת, הִמְתִּיקוּ יְמֵיכֶם בְּשִׁירִים,

זֶה בְּסֵדֶר.

תירס

כְּמוֹ תִּירָס תִּירָס שֶׁהוֹפֵךְ לִסְטִירָה

כָּךְ בַּחַיִּים מִשְׁתַּנָּה הַמַּטָּרָה

כֶּסֶף כֶּסֶף אַתָּה רוֹדֵף בַּתְּחִלָּה

וּפִתְאוֹם זֶה הוֹפֵךְ לְאַהֲבָה אַהֲבָה.

יחד

הַאִם לֹא נוּכַל לִחְיוֹת כָּאן בְּיַחַד?

הַבֶּאֱמֶת לֹא נוּכַל?

שֶׁהָאַהֲבָה תְּנַצֵּחַ אֶת הַפַּחַד,

הַאִם יַגִּיעַ הַמַּצָּב הַמְּיֻחָל?

הַאִם לֹא נִזְכֹּר שֶׁאֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ

וְשֶׁגּוֹרָלֵנוּ אֶחָד?

הָבָה נִזָּכֵר בְּמָה שֶׁיָּדַעְנוּ וְשָׁכַחְנוּ

וְלֹא נִפְחָד.

בר כוכבא

בַּר כּוֹכְבָא – הָיָה גִּבּוֹר? הַאִם?

אָמְנָם נִלְחַם בְּעַם לוֹעֵז

אַךְ מוּל צְבָאוֹת הָרוֹמָאִים

אֵיךְ זֶה שֶׁכּוֹכָב אֶחָד מֵעֵז?

וְאָכֵן אוֹתוֹ כּוֹכָב נָפַל

וְלֹא הִתְגַּשְּׁמָה הַמִּשְׁאָלָה

אַדְּרַבָּא, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הָעָם חָדַל

לָשֶׁבֶת בְּאַרְצוֹ, וְהִתְפַּזֵּר בַּגּוֹלָה.

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

אַךְ לֹא מָשִׁיחַ הוּא בַּר כּוֹזִיבָא

אוּלַי מוּטָב שֶׁנֶּחְדַּל מִלַּעֲקֹב

אַחֲרֵי תּוֹחֶלֶת שֶׁהִכְזִיבָה.

לכל יושבי חלד

הַקְשִׁיבוּ כָּל יוֹשְׁבֵי חֶלֶד!

הַקְשִׁיבוּ כָּל יוֹשְׁבֵי חָדֵל!

פַּעַם הָיִיתִי נַעַר וְגַם יֶלֶד

וְתֵכֶף אֶהְיֶה זָקָן מִדַּלְדֵּל.

אַחַר-כָּךְ וַדַּאי אֶהְיֶה שֶׁלֶד

וּבַהֶמְשֵׁךְ עִם הָעֲשָׂבִים גָּדֵל

כָּךְ מוּסַר גֶּלֶד אַחַר גֶּלֶד

אָז בִּשְׁבִיל מָה לְהִשְׁתַּדֵּל?

וְלָמָּה טוֹב גַּם זֶה הַקֶּלֶד

אִם בְּמֵילֶא אֵין הֶבְדֵּל?

מה עכשיו

נַנִּיחַ שֶׁנֵּדַע אֶת כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָדַעַת

מָה עַכְשָׁו?

נַנִּיחַ שֶׁנִּגָּע בְּכָל מָה שֶׁיֵּשׁ לָגַעַת

וּנְגָלֶה שֶׁהַכֹּל אַךְ-שָׁוְא.

כַּמָּה אֶפְשָׁר לִצְפּּוֹת בְּנֶטְפְלִיקְס

שֶׁחוֹזֵר כְּמוֹ תַּקְלִיט

כַּמָּה אֶפְשָׁר לְהִתְרוֹצֵץ בַּמֶּטְרִיקְס

לְלֹא תַּכְלִית?

*

עַכְשָׁו = אַךְ שָׁוְא

חֱיֵה מֵעַל לַזְּמַן.

ריכוז

מִי שֶׁמִּתְרַכֵּז מִתְרַגֵּז.

הִתְרַגְּזוּת הִיא הִתְרַכְּזוּת.

אוֹ שֶׁהִתְרַכְּזוּת הִיא תְּרוּפָה לַהִתְרַגְּזוּת.

המידה הטובה

הֱיֵה פִּקֵּחַ, מָתוּן, אַמִּיץ וְצוֹדֵק

אָמְרוּ הַקַּדְמוֹנִים

וְהַנּוֹצָרִים הוֹסִיפוּ

הַחְזֵק גַּם בָּאֱמוּנָה, בַּתִּקְוָה וּבָאַהֲבָה

וּלָאִשָּׁה אָמְרוּ

מַסְפִּיק שֶׁתִּהְיִי צְנוּעָה וְנֶאֱמָנָה.

זוֹ הַמִּדָּה הַטּוֹבָה, הַ-virtu

מִי שֶׁמַּחֲזִיק בָּהּ אִישׁ הוּא

הוּא הַאָשְׁיָה וְהָאִישׁוּ

וּלָאִשָּׁה הַבִיאוּ טִישׁוּ.

*

יוֹצֵא מִתּוֹךְ נְקֻדַּת הֲנָחָה שֶׁיִּהְיֶה רַע יוֹתֵר.

יוֹצֵא מִתּוֹךְ נְקֻדַּת-אֲנָחָה.

אחרי שהמילים

אַחֲרֵי שֶׁהַמִּלִּים אִבְּדוּ מַשְׁמָעוּת

יָכֹלְנוּ לוֹמַר כָּל מָה שֶׁרָצִינוּ

אֲבָל לֹא אָמַרְנוּ אֶת שֶׁרָצִינוּ לוֹמַר.

אַחֲרֵי שֶׁהַמִּלִּים אִבְּדוּ עַצְמָן לָדַעַת

כְּבָר אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת

וּבַפֶּה נוֹתַר טַעַם מַר.

בלילה

אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

אֲבָל בַּלַּיְלָה, הוֹ, בַּלַּיְלָה,

בַּלַּיְלָה יוֹצְאִים כָּל הַגַּנָּבִים וְהַזַּנָּאִים

וְנִפְתָּחִים כָּל בַּקְבּוּקֵי הַיַּיִן הַיְּשָׁנִים וְהַחֲדָשִׁים

כָּל לַיְלָה יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ.

אֲבָל אַתֶּם הֲלַכְתֶּם לִישֹׁן מֻקְדָּם

וְאֵין לָכֶם מֻשָּׂג מִכָּל זֶה.

(הערות: בהקלדה ראשונה יצא לי במקום בלילה בחילה ובמקום זנאים סנאים. אולי היה עדיף להשאיר כך).