אֱלֹהִים הָרַצְיוֹנָלִי

טָרַחְתִּי וְכָתַבְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתַי עַל אֱלֹהִים הָרַצְיוֹנָלִי
אַךְ אָז אֶחָד שְׁאָלַנִי – וּמָה עִם אֱלֹהֵי מֹשֶׁה?
עָנִיתִי מָה שֶׁעָנִיתִי, אַךְ בֵּינִי וּבֵינִי חָשַׁבְתִּי –
אוּלַי הָרַצְיוֹנָלִיּוּת אֵינָהּ מַסְפִּיקָה?
לָאו דַּוְקָא בְּמוּבָן מִיסְטִי כָּלְשֶׁהוּ
אֶלָּא בַּמּוּבָן הָאֱנוֹשִׁי,
כְּדֵי לֹא לְהִתְנַכֵּר לַחֲבֵרָה בָּהּ אֲנִי חַי אוּלַי עָלַי לְקַבֵּל אֶת עֲרָכֶיהָ, גַּם אִם אֲנִי מַסְכִּים לָהֶם,
לְשֵׁם הַחַיִּים הַמְּשֻׁתָּפִים הַנְּעִימִים.
וּבֶאֱמֶת, רַבִּים מֵהַפִּילוֹסוֹפִים הָיוּ רַוָּקִים שֶׁחָיוּ חַיֵּי בְּדִידוּת.

וְאוּלַי הַדָּבָר נָכוֹן גַּם בְּמוּבָן עָמֹק יוֹתֵר
וְהַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִתְפֹּס אֶת הָאֱלֹהִי, לִתְפֹּס דָּבָר שָׁלֵם, אֶלָּא תָּמִיד יְדִיעָתוֹ הִיא חֶלְקִית,
וְלָכֵן, גַּם מִבְּחִינָה זוֹ, טוֹב לוֹ לִחְיוֹת בַּחֶבְרָה.