בַּתָּנָ"ךְ לֹא מוֹפִיעַ בִּכְלַל רַעְיוֹן הָעוֹלָם הַבָּא, זֶה רַעְיוֹן שֶׁחָזָ"ל הִמְצִיאוּ וְאֻמַּץ גַּם עַל-יְדֵי הַנּוֹצְרִים.
הַהִיסְטוֹרְיוֹן גִּבּוֹן אָמַר שֶׁרַעְיוֹן זֶה שֶׁנִּקְלַט בַּלְּבָבוֹת הוּא שֶׁהוֹבִיל לְהִתְמוֹטְטוּת הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית, כִּי אֲנָשִׁים הִתְחִילוּ פָּחוֹת לְהַחֲשִׁיב אֶת הַהֹוֶה.
וְהַפִּילוֹסוֹף הַיְּהוּדִי מֶנְדֶּלְסוֹן כָּתַב עַל כָּךְ אֶת סַפְּרוּ 'פֵּיְּדוֹן', שָׁם הוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁכָּל הַחַיִּים אָנוּ בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל הִשְׁתַּלְּמוּת וְזֶה יִסְתַּיֵּם פִּתְאֹם בַּמָּוֶת.
אַיִנְשְׁטֶיְן, כְּפִי שֶׁצִּיַּנְתִּי בֶּעָבָר, הֶאֱמִין בְּסוּג מְסֻיָּם שֶׁל אֱלֹהִים שִׂכְלִי, אַךְ הוּא שָׁלַל אֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל חַיִּים לְאַחַר הַמָּוֶת וְרָאָה בָּהּ אַגָּדָה יַלְדוּתִית. פִיזִיקַאי.
כְּבָר אָמַרְתִּי בֶּעָבָר שֶׁבִּדְבָרִים רַבִּים מְאוֹד אֲנִי מַסְכִּים עִם אַיִנְשְׁטֶיְן, אַךְ פֹּה לִבִּי נוֹטֶה דַּוְקָא לְדַעַת מֶנְדֶּלְסוֹן. וְזֹאת עַל אַף שֶׁ'אֵין זֶה הֶגְיוֹנִי' מֵעוֹלָם לֹא הָיָה נִמּוּק מַסְפִּיק.

כְּשֶׁאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְחַם בַּאֲרָם הוּא קָרָא לְאַרְבַּע מֵאוֹת נְבִיאִים שֶׁאָמְרוּ לוֹ פֶּה אֶחָד:
עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
אָז הוּא קָרָא גַּם לְמִיכָיְהוּ בֶּן-יִמְלָה, נָבִיא אֱמֶת לה', וְזֶה, עַל אַף שֶׁאָמַר לְשָׁלִיחַ שֶׁיֹּאמַר אֶת דָּבָר ה', הֵשִׁיב לוֹ:
עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
רַק שֶׁהִשְׂבִּיעַ אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּדַבֵּר רַק בַּשֵּׁם ה' הֵשִׁיב לוֹ מִיכָיָהוּ:
שָׁמַע, אַתָּה עוֹמֵד לְהַפְסִיד.

וְכֵן, כְּשֶׁצָּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלַיִם נִבֵּא חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר לְצִדְקִיָּה:
כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל–לֵאמֹר: שָׁבַרְתִּי, אֶת-עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל.
וְאִלּוּ כְּשֶׁיִּרְמִיָהוּ שָׁמַע זֹאת הוּא הֵגִיב כָּךְ:
אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה; יָקֵם יְהוָה, אֶת-דְּבָרֶיךָ.
רַק אַחַר-כָּךְ אָמַר לוֹ שֶׁנְּבוּאָתוֹ הִיא שֶׁקֶר.

כָּךְ גַּם בַּמַּצָּב הַפּוֹלִיטִי הַנּוֹכְחִי,
הַיָּמָנִים אוֹמְרִים:
לָנוּ כָּל הָאָרֶץ, הָעֲרָבִים יֵעָלְמוּ מִכָּאן, אוֹ שֶׁיִּצְטָרְכוּ לִחְיוֹת תַּחַת שִׁלְטוֹנֵנוּ לְלֹא זְכוּיוֹת.
וְאִלּוּ אֲנִי אוֹמֵר:
אָמֵן, כֵּן יִהְיֶה כְּדִבְרֵיכֶם!
אַף כִּי בְּעֶצֶם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדִּבְרֵיהֶם אֵינָם נְכוֹנִים וְגַם לֹא יִהְיוּ.
וְלֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא.

טָרַחְתִּי וְכָתַבְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתַי עַל אֱלֹהִים הָרַצְיוֹנָלִי
אַךְ אָז אֶחָד שְׁאָלַנִי – וּמָה עִם אֱלֹהֵי מֹשֶׁה?
עָנִיתִי מָה שֶׁעָנִיתִי, אַךְ בֵּינִי וּבֵינִי חָשַׁבְתִּי –
אוּלַי הָרַצְיוֹנָלִיּוּת אֵינָהּ מַסְפִּיקָה?
לָאו דַּוְקָא בְּמוּבָן מִיסְטִי כָּלְשֶׁהוּ
אֶלָּא בַּמּוּבָן הָאֱנוֹשִׁי,
כְּדֵי לֹא לְהִתְנַכֵּר לַחֲבֵרָה בָּהּ אֲנִי חַי אוּלַי עָלַי לְקַבֵּל אֶת עֲרָכֶיהָ, גַּם אִם אֲנִי מַסְכִּים לָהֶם,
לְשֵׁם הַחַיִּים הַמְּשֻׁתָּפִים הַנְּעִימִים.
וּבֶאֱמֶת, רַבִּים מֵהַפִּילוֹסוֹפִים הָיוּ רַוָּקִים שֶׁחָיוּ חַיֵּי בְּדִידוּת.

וְאוּלַי הַדָּבָר נָכוֹן גַּם בְּמוּבָן עָמֹק יוֹתֵר
וְהַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִתְפֹּס אֶת הָאֱלֹהִי, לִתְפֹּס דָּבָר שָׁלֵם, אֶלָּא תָּמִיד יְדִיעָתוֹ הִיא חֶלְקִית,
וְלָכֵן, גַּם מִבְּחִינָה זוֹ, טוֹב לוֹ לִחְיוֹת בַּחֶבְרָה.

מִי-יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי
שֶׁאֲחֵרִים יוּכְלוּ לְהִכָּנֵס בִּנְעָלַי
וְכָךְ יוּקַל קְצָת הָעֹל מֵעֲלַי
וְאַף יוּסַר כָּלִיל, אוּלַי.

מִי-יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ
כִּי אַחַי וְרֵעַי מֵעֲלַי רָחֲקוּ
וְנַעֲרֵי עַבְדַּי עָלַי צָחֲקוּ
וְכָל הֶשֵּׂגַי נִמְחֲקוּ.

זֶה רַק מָה שֶׁהַפֶּה אוֹמֵר
לַגּוּף יֵשׁ הִגָּיוֹן מִשֶּׁלּוֹ
לֹא כָּל דָּבָר מִתְמַצֶּה בְּרֹבֶד הַלָּשׁוֹן.

לוּ לְכָל נַקְבּוּבִית בַּגּוּף הָיָה פֶּה מִשֶׁלָּהּ
הֱיִיתֶם יְכוֹלִים לְדַבֵּר.

וּבְצוּרָה פִילוֹסוֹפִית:
הַאִם קָיַם מִישׁוֹר מֵעֵבֶר לַמִּישׁוֹר הֲדִיסְקוּרְסִיבִי? טוֹב, וַדַּאי שֶׁקָיַם מִישׁוֹר מֵעֵבֶר לַמִּישׁוֹר הַדִּיסְקוּרְסִיבִי.
לֹא הַכֹּל טֶקְסְט.

א.
לֹא מְשַׁנָּה לִי דַּעְתְּךָ הַפּוֹלִיטִית
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם אַתָּה נוֹצָרְתָ בְּצֶלֶם
וְעַל כֵּן רָאוּי אַתָּה לְכָבוֹד
וְאֶפְשָׁר לְנַהֵל אִתְּךָ שִׂיחַ.
גַּם אִם מַחֲלֹקֶת תְּהוֹמִית פְּעוּרָה בֵּינֵינוּ
אֲנִי זוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ לְךָ צְרָכִים כְּמוֹ לְכָל אָדָם
וְלִי יֵשׁ אַחְרָיוּת כְּלַפֶּיךָ
בְּמִקְרֶה שֶׁאַתָּה בְּמַחְסוֹר אוֹ בִּמְצוּקָה.
לֹא מְשַׁנֶּה מֵאֵיזֶה לְאֹם אַתָּה
לֹא מְשַׁנֶּה בְּאֵיזֶה מִין
וְלֹא מְשַׁנֶּה מִי הָאֱלֹהִים שֶׁלְּךָ
דָּבָר אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ –
כֻּלָּנוּ בְּנֵי אָדָם
בְּרוּאִים בְּצֶלֶם
אֱמֶת פְּשׁוּטָה וְהֶכְרֵחִית.

ב.
אֲבָל מָה עִם מַפְּקִיעֵי הַצֶּלֶם?
הַאִם אִתָּם תְּשׂוֹחֵחַ?
הַאִם עֲלֵיהֶם תְּלַמֵּד זְכוּת?
אֵלֶּה שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת אֱנוֹשִׁיּוּתָם?
אַל תִּהְיֶה כָּל כָּךְ תָּם
שֶׁלֹּא לוֹמַר מְטֻמְטָם
אַל תַּמְשִׁיךְ לְדַבֵּר בִּזְכוּתָם
אַל תַּזְכִּיר אֶת מְעַלְתֶּם
אֶלָּא הַהֶפֶךְ, דָּבָר בִּגְנוּתָם
אוּלַי יֶחְדְּלוּ מֵאִוַּלְתָּם.

יֵשׁ שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ
אֶפְשָׁר גַּם לִמְנֹעַ מִמְּךָ לָשִׁיר
כְּמוֹ בְּטַעֲנָה 'קוֹל בָּאִשָּׁה עֶרְוָה'
וּבִמְקוֹם לִסְתֹּם אֶת הָאָזְנַיִם –
סוֹתְמִים לָהּ אֶת הַפֶּה
וְשׁוֹלְחִים אוֹתָהּ לַמִּטְבָּח.
יֵשׁ, יֵשׁ שַׁלִּיט בְּרוּחַ,
בַּכֹּל יֵשׁ שַׁלִּיט.

אלוהים של איינשטיין/ חגי הופר

(משתף את זה שוב כאן)

א. "אני מאמין באל של שפינוזה, המגלה את עצמו בהרמוניה של כל הקיים, אבל לא באל המעסיק את עצמו בגורלם ובמעשיהם של בני האדם",
אמר איינשטיין.

ואני נוטה להאמין באלוהים של איינשטיין.

ב. איינשטיין דיבר על התפתחות היסטורית, מאל פרימיטיבי שמבוסס על פחד, דרך דתות המבוססות על מוסר, ועד ההתפתחות האחרונה, הדת הקוסמית.

ג. בהתאם לזאת הוא גם אמר:
"המילה 'אלוהים' היא בעבורי שום דבר פרט לתוצר של חולשה אנושית, והתנ"ך הוא אוסף של אגדות נכבדות אך עדיין פרימיטיביות – ואף על פי כן ילדותיות. אף פירוש שלו, מעודן ככל שיהיה, לא יוכל לשנות זאת מבחינתי. הפירושים המעודנים הללו הם כל כך מגוונים בטבעם עד שכמעט ואין להם קשר לטקסט המקורי".

אני מסכים.

ד. ומהצד השני הוא אמר:
"אנחנו כמו ילד קטן שנכנס לספרייה ענקית המלאה בספרים בכל מיני שפות, הילד יודע שמישהו היה צריך לכתוב את הספרים האלה, אבל הוא לא יודע איך. הילד לא מכיר את השפה שבה הספרים כתובים. הילד מבחין בסדר (תכנון) מסתורי של הספרים, אך עדיין לא מכיר את הכותב".
אני מסכים גם לזה, אף שזכיתי להרבה ביקורת בשל כך.

ה. אבל הוא גם אמר:
"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי", וזוהי כבר דת של קוסמות,
אך גם אותה אני נוטה לקבל. גם, אני משער, תוך תגובה ביקורתית לא קטנה.

ו. והוא גם אמר:
"אני לא אתאיסט. אני לא חושב שאני יכול לקרוא לעצמי פנתאיסט",
כלומר, הוא לא מזדהה לגמרי עם שפינוזה,
וגם בזה אני איתו.

ז. מצד שני הוא גם אמר:
"איני רוצה ואיני יכול לחשוב על אדם המוסיף להתקיים אחרי מותו הגופני; נניח לנשמות חלשות לטפח מחשבות כאלה מתוך פחד או מתוך אנוכיות מגוחכת",
וכאן אני דווקא נוטה לחלוק עליו.

תְּנוּ לִי כָּל הַיּוֹם
לַהֲגוֹת בְּאִמְרֵי שָׁפֶר
לִשְׁקֹעַ בֵּין דַּפֵּי סֵפֶר
וְלִתְהוֹת עַל קַו הַתֶּפֶר
שֶׁל הָאֲמִתּוֹת הַשּׁוֹנוֹת.

אֵל תִּתְּנוּ לִי לַעֲבֹד
וְלִרְדֹּף אַחַר כָּבוֹד
וְאַחַר כֶּסֶף עוֹד וְעוֹד
אֶל תְּאַלְּצוּנִי לְהִשְׁתַּנּוֹת.

עֵת סָעֲרוּ הָרוּחוֹת
וְכָל דָּבָר הָיָה חֶרְפָּה
עִנְיָנוּ רַק אֲרוּחוֹת
וּלְהַגִּיעַ לְזִקְפָּה,

יָשַׁבְתִּי לִי בָּדָד
וְאֶדֹּם
עִם אִישׁ לֹא מְיֻדָּד
וְאָדֹם.